Page 109 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪109‬‬

‫״זה הולך להיות קשוח‪,‬״ הוא צעק‪ ,‬מפנה את ראשו אליי כדי‬
‫שאוכל לשמוע אותו‪ .‬״אל תעזבי אותי‪.‬״‬

‫הייתי מבועתת כל־כך שלא יכולתי לומר דבר‪ .‬נלחצתי אליו חזק‬
‫יותר והצמדתי את לחיי אל גבו מתוך תקווה שהוא ידע ששמעתי‬

‫אותו ושאין לי שום כוונה לעזוב אותו‪.‬‬
‫שמעתי אופנוע שני מתעורר לחיים מאחורינו והבנתי שהם‬
‫יוצאים למרדף‪ .‬תומס האיץ ואנחנו קפצנו על הקרקע המחוספסת‪,‬‬
‫וטסנו על פני עצים ותלים קטנים‪ ,‬מזנקים פה ושם‪ .‬עצמתי את‬

‫עיניי בכול הכוח‪ ,‬ונאחזתי בו כאילו חיי תלויים בזה‪.‬‬
‫תומס ירד מדרך העפר שעליה היינו‪ ,‬ומקץ שנייה טסנו על פני‬
‫בטון‪ ,‬והנסיעה הייתה חלקה יותר‪ .‬שיערי‪ ,‬שהשתחרר מהפקעת‬
‫הרפויה התבדר ברוח‪ .‬וכאשר שמעתי את השאגה השנייה‬
‫מאחורינו והעזתי להביט לאחור‪ ,‬ראיתי שגם האופנוע השני פנה‬
‫אל הכביש ושהוא במרחק קצר בלבד מאיתנו‪ .‬שמעתי את תומס‬
‫מקלל כשירד מהכביש וחזר להסתתר בחסות העצים‪ ,‬ועתה רכב‬
‫על הקרקע המחוספסת שגרמה לי לחרוק שיניים והעלתה את‬

‫בטני לגרוני‪.‬‬
‫כמה פעמים היינו קרובים כל־כך לעץ שהייתי בטוחה שניתקל‬
‫בו; זעקה עמדה בגרוני כשהתכוננתי לפגיעה בגזע הקשה‪ .‬אבל‬
‫במקום זאת חלפנו על פניו‪ ,‬קרובים כל־כך שהייתי מוכנה להישבע‬
‫שאני יכולה להריח את הריח הארצי של קליפת העץ שהייתה‬

‫במרחק סנטימטרים מפניי‪.‬‬
‫לרגעים נהמת המנוע מאחור התרחקה‪ ,‬ואני הנחתי לעצמי‬
‫לנשום לרווחה‪ ,‬ואז היא התגברה וליבי שב ונחבט בגרוני‪ .‬הרגשתי‬
‫כיצד זרועו של תומס נדרכת כשהאיץ ואנחנו טסנו במהירות‬

‫שהייתה ודאי אובדנית בתנאי שטח אלו‪.‬‬