Page 108 - 26422
P. 108
108׀ מיה שרידן
לצד גופם .הם עמדו מוכנים ,אבל האקדחים כבר לא היו מכוונים
אלינו.
אל תחשבי .פשוט תעשי את זה ,ליבי .תבטחי בתומס ותעשי
את מה שהוא אומר לך לעשות.
זה מה שהכי כדאי לך לעשות.
ברגע שקלטתי רמז ראשון לתנועה מצד הגבר עם הרובה לצידי,
הטיתי לאחור את ראשי והתחלתי לבכות ביפחות מטלטלות .הגבר
בחליפה אמר משהו בספרדית ,וברגע שהגבר עם הרובה התבונן
בו ,הסתובבתי והרמתי את ברכי גבוה בכול כוחי ונעצתי אותה
במפשעתו .הוא פלט צעקה גבוהה והתקפל קדימה בהלם .ראיתי
שהרים את זרועותיו ומייד צעדתי לאחור והדפתי אותו כשניסה
להזדקף .אבל הוא המשיך ללפות את הרובה שלו ,וירה בעודו נופל.
הירייה הייתה אקראית וכוונה לעבר השמיים ,וכשנפל שמעתי
רשרוש כלשהו ואז סכין נתקעה בחזהו בחבטה רטובה .הגבר
השמיע גרגור ועיניו יצאו מארובותיהן כשנחבט בקרקע .ראשו נטה
ימינה לעבר המקום שבו הגבר בחליפה צרח לפתע כשסכין אחרת
ביקעה את עינו והוא נפל לקרקע ואז נדם .תומס ,תומס זרק את
הסכינים הללו .מאיפה הסכינים האלו צצו?
נשמעו עוד יריות ,צעקות ,אבל לפתע הונחו על זרועי ידיים
חזקות ומשכו אותי ואני רצתי בדופק הולם בראשי כשקולות
מהוסים של צעקות ויריות נשמעים מאחור וקולות מהומה רודפים
בעקבותינו .הורמתי והושבתי על משהו — אופנוע — כשתומס קפץ
על המושב לפניי ,סובב את המפתח שוודאי הושאר בכלי הרכב
וצעק ,״תחזיקי חזק!״
כרכתי את זרועותיי סביבו כשהאופנוע זינק קדימה ואני
השמעתי צווחה מזועזעת.
