Page 24 - 26422

‫פרק ‪3‬‬

‫אוליביה‬

‫מה את אורזת כשאת יוצאת למסע בקולומביה בחיפוש אחר ארוסך‬
‫האבוד? הייתה לי תחושה שזה תיאור חופשי מאוד של מה שאנחנו‬
‫עומדים לעשות‪ .‬בחנתי את מפת האזורים שדרכם נעבור כדי להגיע‬
‫לפלומינו — עיירה קטנה לחוף האוקיינוס הקריבי — והם נראו‬
‫לי לא מאוכלסים בחלקם הגדול‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬טיסות מסחריות‬
‫כבר חזרו לפעול לכמה משדות התעופה הגדולים‪ .‬אבל כיצד ננוע‬
‫לאחר מכן? לא ייתכן שנלך ברגל‪ .‬זה יארך חודש‪ .‬לא‪ ,‬המדריך‬
‫שלי‪ ,‬הגבר שהייתי המומה מכדי לזכור לשאול לשמו‪ ,‬יערוך סידורי‬
‫נסיעה‪ .‬ברור‪ ,‬לא? ללא ספק‪ .‬איך זה באמת עובד? נשמתי עמוק‪,‬‬

‫הנחתי את ידי על בטני כאילו בדרך זו אצליח להכיל את המתח‪.‬‬
‫חשבתי עליו שוב‪ ,‬דמיינתי את הבזק עיניו החיוורות בתוך‬
‫פניו הנוקשות ורעדתי כפי שרעדתי כשהאור הכה בפניו באותו בר‬
‫לפני שלושה ערבים‪ .‬זה לא היה רעד בלתי נעים לגמרי‪ ,‬זה היה‬
‫יותר עירוב מוזר של חוסר נוחות וסקרנות‪ .‬הוא היה מסוג הגברים‬
‫שלא נתקלתי בהם בעבר; לא הייתה לי סיבה לכך‪ .‬עד עכשיו‪.‬‬
‫הוא היה מסוכן‪ ,‬רגיל ודאי להימצא בין הצללים‪ ,‬ואילו אני חייתי‬