Page 27 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪27‬‬

‫דבר עדין בגבר שפגשתי בבר המפוקפק ההוא ברחוב צדדי במרכז‬
‫וגאס‪ .‬הזדמנות אחרונה‪ ,‬אוליביה‪.‬‬

‫״נתראה בקולומביה‪,‬״ אמרתי שוב וטענתי את קולי בכל‬
‫העוצמה שמצאתי בתוכי‪.‬‬

‫״אני אסתפק בזה‪.‬״ אמר וניתק‪ .‬הנמכתי את הטלפון מעט‬
‫ותופפתי בו נגד סנטרי כשנשענתי על הדלפק‪ .‬אחרי רגע חייגתי‬

‫לחברתי כריסטינה‪.‬‬
‫״היי‪,‬״ היא בירכה אותי‪.‬‬

‫״היי‪.‬״‬
‫נראה כי נימת קולי הבהירה לה מהו מצב רוחי‪ ,‬מפני שהיא מייד‬

‫אמרה‪ ,‬״קרה משהו?״‬
‫״אני הולכת על זה‪ ,‬כריסי‪ .‬אני נוסעת לקולומביה‪.‬״‬
‫״אוי לא‪ .‬לא‪ .‬דיברנו על זה‪ .‬את לא יכולה לטוס לקולומביה‬
‫בלי שתהיה לך דרך להגיע לאן שאת רוצה להגיע חוץ מאשר‬
‫ללכת ברגל‪ .‬שקט!״ שמעתי צעקה כבושה לפני שקולה חזר אליי‪.‬‬
‫״מצטערת‪ .‬הילדים עושים מלחמת עולם בחדר המשחקים‪.‬״‬
‫חייכתי אף על פי שהמתיחות עדיין רחשה בבטני‪ ,‬ודמיינתי‬
‫את חמשת הפרצופים המתוקים של ילדיה של חברתי‪ .‬״אני לא‬
‫נוסעת לבד‪ .‬קיבלתי טלפון מגבר — מדריך‪ ,‬אפשר לקרוא לו‪ .‬אני‬
‫לא יודעת איך לכנות אותו‪ ,‬אבל הוא שמע שאני מחפשת מדריך‪,‬‬

‫התקשר אליי והציע את שירותיו‪.‬״‬
‫״ברצינות‪ ,‬ליבי‪ .‬מה את יודעת על הגבר הזה?״ דלת נסגרה‬
‫וקולה הדהד לפתע כאילו נכנסה לתוך ארון‪ .‬״הוא יכול להיות‬
‫פסיכי לגמרי! ואת תהיי איתו באמצע הג׳ונגל‪ ,‬לגמרי לבד‪ .‬לא‪,‬‬

‫בשום פנים ואופן‪ .‬אני לא ארשה לך לעשות את זה‪.‬״‬
‫היססתי‪ ,‬נשכתי את שפתי‪ .‬החוקר הפרטי ששכרתי‪ ,‬ג׳רמי‬