Page 17 - 23322
P. 17

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫במהירות‪ .‬הוא היה כל כך מהיר‪ ,‬שבזמן שירדתי במדרגות‪ ,‬הוא‬
‫כבר הספיק להגיע לחצר הבניין הסמוך‪ .‬שמעתי קרקושים‪ ,‬נהימות‪,‬‬
‫צווחות חתולים‪ ,‬גדר חורקת ומישהו שצועק‪" ,‬הי‪ ,‬הי!" כשלבסוף‬
‫הגעתי לחצר‪ ,‬ראיתי את הכלב מנער בפיו גור חתולים קטן‪ ,‬פרוותי‬
‫ואפור‪ .‬פתחתי את פיו של הכלב בכוח‪ ,‬עד שהחתול נשמט ממנו חסר‬
‫תנועה‪ .‬העליתי את הכלב בחזרה לדירה וירדתי שוב למטה לבדוק‬
‫מה מצב החתול‪ .‬השכן הצועק‪ ,‬שהיה נער כבן ‪ ,17‬הזיז את החתול‬
‫עם חתיכת ענף‪" .‬הוא גמור‪ ",‬הוא אמר‪" .‬איי… חבל‪ ".‬הוא הרים‬
‫אותו באמצעות הענף והניח אותו בערוגת עץ פיקוס ברחוב‪ .‬כשהוא‬
‫הלך‪ ,‬אני עוד נשארתי לעמוד‪ .‬כנראה ניסיתי לבכות‪ .‬עמדתי ללכת‪,‬‬
‫ואז שמעתי יללה חלושה‪ .‬גור החתולים הרים את ראשו והביט בי‪,‬‬
‫כאילו אומר לי‪" ,‬לאן את הולכת? חיכיתי שכולם ילכו כדי להטיל‬
‫עלייך את האחריות הבלעדית עליי‪ .‬תסתכלי עליי‪ ,‬תראי איך אני‬
‫נראה‪ ".‬נאלצתי לקחת אותו לווטרינרית‪ .‬הוא הרי היה בחיים‪ ,‬וכבר‬
‫לא העמיד פני מת‪ .‬באותו הזמן התגוררתי עם הוריי‪ .‬למרות שכבר‬
‫הייתי בת ‪ 26‬וגרתי במפלס התחתון המנותק משאר חלקי הבית‪,‬‬
‫עדיין הרגשתי צורך לבקש את אישורם להכניס חתול פצוע לביתם‪.‬‬
‫ידעתי שאבא שלי יתנגד‪ ,‬אבל אני התעקשתי והבטחתי שהחתול‬
‫לא יצא מהכלוב‪ ,‬ולאחר שיחלים אמצא לו בית‪ ,‬ואבא שלי נאלץ‬

                                                            ‫להסכים‪.‬‬
‫היחס שלו לבעלי חיים תמיד היה אמביוולנטי‪ ,‬ובעקבות כך גם‬
‫היחסים בינינו‪ .‬מצד אחד בחצר ביתה של סבתי הוא גידל גן חיות‬
‫לתפארת — ברווזים‪ ,‬עזים‪ ,‬יונים‪ ,‬טווסים ותרנגולות‪ ,‬מצד שני הוא‬
‫היה מכין מלכודות מאולתרות ואכזריות לתפיסת החתולים שהיו‬
‫אורבים לאפרוחים ולביצי התרנגולות‪ .‬בימים שהמזל שיחק לידיו של‬
‫אבי‪ ,‬היינו נכנסים לחצר של סבתי והוא היה מכריז בשמחת ניצחון‪,‬‬
‫"המלכודת שלי עובדת‪ .‬חיה! את שומעת? אמרתי לך ואת לא האמנת‬
‫לי‪ .‬בואי תראי‪ ,‬בחיי‪ ".‬כשהגיעה הכרזה כזו‪ ,‬ידעתי שאסור לי להיכנס‬
‫לחצר‪ ,‬אבל הסקרנות תמיד גברה עליי‪ .‬אני זוכרת פרצופים מבועתים‬

                                ‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22