Page 112 - 4422
P. 112
אן מ׳ מרטין
"אני בעד לעשות דברים כמה שיותר מהר".
מימי חייכה" .בסדר .הערב נעבור על הכרטיסיות .הן לא
מסודרות ".היא הרימה אחת" .שש כפול שבע".
"ארבעים .כלומר ,ארבעים ושתיים".
"שמונה כפול שלוש".
"עשרים וארבע".
"כל הכבוד".
באמצע החפיסה צילצל מישהו בדלת .מימי ידעה שאני זקוקה
להפסקה" .אולי תפתחי ,קלודיה שלי?"
קפצתי על הרגליים .בכניסה הצצתי מהחלון הקדמי כדי לבדוק
מי זה ,והופתעתי לראות את מר וגברת גולדמן ,השכנים .הם
אנשים מבוגרים ,אין להם ילדים והם מטיילים הרבה ,אז אנחנו
כמעט לא פוגשים אותם .עד כמה שזכור לי ,הם אף פעם לא
באו בלי להתקשר קודם.
"אימא!" צעקתי כשפתחתי את השרשרת" .אבא! הגולדמנים
פה".
"היי ",אמרתי ופתחתי את הדלת.
"קלודיה ,חמודה ",אמרה גברת גולדמן .היא החזיקה חזק
את היד של בעלה ונראתה מפוחדת" .סליחה על ההפרעה",
אמר מר גולדמן.
ההורים שלי הגיעו" .איילין ,ארנולד ",אמרה אימא" .תיכנסו
בבקשה .קרה משהו?"
הגולדמנים נכנסו למבואה" .אנחנו חושבים שפרצו לבית
112
