Page 117 - 4422
P. 117
מי
מימי חייכה .הוספתי כמה נקודות אור לאישונים שלה ,ופתאום
העיניים נראו אמיתיות לגמרי.
למחרת כולם בבית הספר דיברו על הפריצה לבית של הגולדמנים.
השמועה התפשטה במהירות .האם זה פורץ הרפאים או לא?
האם הוא באמת הגיע לסטוניברוק? האם ההורים שלנו צריכים
לקנות מערכות אזעקה מתוחכמות? האם כדאי שנכניס את כל
החפצים היקרים לכספת בבנק?
הדבר היחיד שכולם הסכימו עליו היה שאם זה באמת פורץ
הרפאים ,אנחנו לא צריכים לדאוג לביטחון שלנו .בדרך כלל
הוא פורץ לבתים ריקים ,והוא מעולם לא פגע באף אחד .אף
אחד לא ראה אותו אפילו.
באותו יום העברתי את שיעור המתמטיקה בניסיון לגבש
תוכנית הסתערות על טרוור סנדבורן .היה יום שלישי .נשף
האלווין עמד להתקיים ביום שישי — בעוד שלושה ימים בלבד.
ידעתי שאני לא אוכל להזמין אותו כמו שסטייסי הציעה ,אבל
יכולתי לנסות למשוך את תשומת הלב שלו ,לגרום לו להבחין בי.
בצהריים קניתי ארוחה בקפטריה — קציץ בשר ,שעועית
ירוקה ופירה (כולם מועמדים מובילים לפיסול במזון) .הקינוח
היה ג'לי אדום — אלא מה? כשהתקרבתי לשולחן שסטייסי,
דוריאן ,אמילי והבנים ישבו בו ,ראיתי שטרוור יושב במרחק
שני שולחנות מהם.
א־הה! חשבתי .אני יכולה לעשות משהו שימשוך את תשומת
117
