Page 116 - 4422
P. 116
אן מ׳ מרטין
"כן .נראה לי שאבא שלה פשוט כעס כי היא דיברה בטלפון
אחרי ארוחת הערב במקום להכין שיעורים .את מכירה את
הכללים הטיפשיים שלו".
"כן".
"אבל אנחנו חייבות לחפות עליה .אני מכנסת פגישת חירום
של המועדון מחר בהפסקה הגדולה".
"טוב .נתראה בבית הספר ".ניתקנו.
כשסוף־סוף גמרתי להכין את השיעורים ,מימי עלתה לחדר
שלי והמשכתי לצייר אותה .עבדתי על העיניים שלה ,שהן תמיד
החלק הכי קשה בשבילי .כשמימי מסתכלת עליי ,אני רואה כל
מיני הבעות בעיניים שלה .רציתי להציג אותן על הבד ,והיה
לי קשה.
"איך את וג'נין מסתדרות?" שאלה מימי ,שנזכרה בשיחה
שניהלנו בפעם הקודמת שציירתי אותה.
"כרגיל ",אמרתי.
"את יודעת ,קלודיה שלי ,אם את רוצה שדברים ישתנו,
את צריכה לשנות אותם .אם תחכי שאחרים ישנו דברים
שלא מוצאים חן בעינייך ,תצטרכי לחכות עד שתהיי זקנה
כמוני".
חשבתי על מה שהיא אמרה .חשבתי על כל הפעמים שג'נין
ניסתה לדבר איתי ,וגירשתי אותה .חשבתי על הפעמים שבהן
כעסתי עליה ,ולא הסברתי לה למה .אבל למימי אמרתי רק,
"כשאני אהיה זקנה ,אני רוצה להיות בדיוק כמוך".
116
