Page 135 - 4422
P. 135

‫מי‬

‫התיישבנו בסלון‪" .‬חברים‪ ",‬אמרתי לילדים‪" ,‬אם תחזרו‬
‫למטבח ותגמרו לאכול בשקט‪ ,‬אני אתן לכם עוגיות הפתעה‬

                                                    ‫לקינוח‪".‬‬
             ‫"מה זה עוגיות הפתעה?" שאל רוב בחשדנות‪.‬‬
‫"אם אני אגלה לך‪ ,‬זאת לא תהיה הפתעה‪ .‬אבל כשתגמרו‬
          ‫לאכול תדעו — בתנאי שתישארו במטבח‪ ",‬הוספתי‪.‬‬

                              ‫הילדים רצו בחזרה למטבח‪.‬‬
             ‫אלן‪ ,‬השוטרים‪ ,‬קריסטי ואני החלפנו מבטים‪.‬‬
‫השוטר דרו עמד לומר משהו‪ ,‬אבל קריסטי לא שלטה בעצמה‪.‬‬
         ‫"אלן‪ ,‬תתוודה!" היא אמרה‪" .‬זה היית אתה בחלון?"‬
‫זיהיתי ניצוץ שובבי בעיניים של אלן וידעתי שהוא עומד‬
‫להגיד לא‪ .‬אבל אז הוא ראה שהשוטר דרו והשוטר סטנטון‬

                                           ‫נועצים בו מבטים‪.‬‬
                                          ‫"כן‪ ",‬הוא הודה‪.‬‬
‫"והתקשרת קודם שלוש פעמים וניתקת כשקריסטי ואני‬

                                              ‫ענינו?" שאלתי‪.‬‬
                                   ‫אלן השפיל מבט‪" .‬כן‪".‬‬
‫"יכול להיות שהתקשרת אליי כשעשיתי בייביסיטר בבית‬

                                                 ‫במקלילנד?"‬
                                        ‫"כן‪ ",‬הוא מילמל‪.‬‬
‫"והתקשרת לכאן כמה פעמים‪ ,‬ועוד פעם או פעמיים כשעשיתי‬
                                       ‫בייביסיטר ברוזדייל?"‬
                        ‫"כן‪ ".‬הקול של אלן בקושי נשמע‪.‬‬

‫‪135‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140