Page 137 - 4422
P. 137

‫מי‬

‫"תירגעי‪ ,‬גברתי הצעירה‪ ",‬אמר השוטר דרו‪ .‬הוא פנה אל‬
         ‫אלן‪" .‬איך הצלחת לשים יד על המחברת כל בוקר?"‬

‫"לקחתי אותה‪ ...‬בהשאלה מהשולחן של קריסטי‪ ,‬כשהיא‬
‫לא הסתכלה‪ .‬היא כתובה בצורה כל כך מסודרת‪ ,‬ממש קל‬

                                                     ‫לקרוא‪".‬‬
                                          ‫(תודה למרי אן‪).‬‬
       ‫"אתה מבין שזאת חדירה לפרטיות?" שאל השוטר‪.‬‬

                                                   ‫"אה‪"...‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ ",‬אמרה קריסטי‪" .‬אז הצצת ביומן‪ .‬אבל‬

                                   ‫למה רצית להפחיד אותי?"‬
‫"לא רציתי להפחיד אותך‪ ",‬אמר אלן‪" .‬רציתי רק‪ ...‬לשאול‬
‫אותך משהו‪ .‬אבל לא הצלחתי‪ .‬לא היה לי אומץ‪ .‬ופשוט לא‬

                           ‫יכולתי לשאול אותך בבית הספר‪".‬‬
‫"אבל היה לך אומץ לגנוב את היומן ולעקוב אחריי‪ .‬שלא‬
‫לדבר על זה שאתה מושך לי בשיער‪ ,‬שם לי רגליים‪ ,‬גונב לי‬

                      ‫אוכל ומספר עליי שקרים למר פיטרס‪".‬‬
‫"אלן‪ ",‬אמר השוטר סטנטון בנימה חביבה יותר‪" ,‬מה רצית‬

                                              ‫לשאול אותה?"‬
                    ‫אלן מילמל משהו שאף אחד לא הבין‪.‬‬

                           ‫"בקול רם!" צעק רוב מהמטבח‪.‬‬
              ‫"תגמרו את הכריכים שלכם!" צעקתי חזרה‪.‬‬
                ‫"מה‪ ,‬אלן?" שאלה קריסטי‪ ,‬כמעט בנימוס‪.‬‬
       ‫"רציתי לדעת אם תרצי לבוא איתי לנשף האלווין‪".‬‬

‫‪137‬‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142