Page 140 - 4422
P. 140

‫אן מ׳ מרטין‬

‫הסתכלתי על קריסטי וקיוויתי שהיא תסביר‪" .‬הוא החבר‬
                                              ‫שלך‪ ",‬לחשתי‪.‬‬

                            ‫"את זו שהתקשרה למשטרה‪".‬‬
‫נשמתי עמוק‪ .‬גברת פלדמן ניגשה למטבח כדי לבדוק מה‬
‫שלום הילדים‪ ,‬ומר וגברת ניוטון ומר פלדמן חיכו שאדבר‪" .‬טוב‪",‬‬
‫פתחתי‪" ,‬אחרי שהלכתם‪ ,‬קיבלנו שלוש שיחות טלפון מוזרות‪.‬‬
‫כשענינו‪ ,‬אף אחד לא דיבר‪ .‬זה מה שקרה בבית משפחת גולדמן‬
‫לפני ששדדו אותם אתמול בלילה‪ .‬בזמן האוכל שמענו רעשים‬
‫בחוץ‪ ,‬וכשיצאתי לסלון מישהו הציץ מהחלון‪ .‬אז התקשרנו‬

                                                   ‫למשטרה‪".‬‬
‫"פעלתן כמו שצריך‪ ",‬אמרה גברת ניוטון‪" .‬אתן אחראיות‬

                                                      ‫מאוד‪".‬‬
‫"רק שבסוף זה היה הוא‪( ",‬הטיתי את הראש לעבר אלן) "אלן‬

                                         ‫עקב אחרי קריסטי‪".‬‬
                       ‫"לא ידעתן את זה‪ ",‬אמר מר ניוטון‪.‬‬
‫"כדאי שנלך‪ ",‬אמר השוטר דרו וקם על רגליו‪" .‬אני אקח‬
‫את הכובע שלי‪ ".‬באותו רגע ג'יימי נכנס בריצה לסלון ומסר לו‬
‫את הכובע‪" .‬תודה‪ ,‬בחור צעיר‪ .‬ואתה‪( ",‬השוטר פנה אל אלן)‬

                                                 ‫"בא איתנו‪".‬‬
                        ‫אלן החוויר‪ .‬הוא בלע רוק‪" .‬אני?"‬

                            ‫"הוא בצרות?" שאלה קריסטי‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אנחנו רק נקפיץ אותו הביתה‪ .‬ובדרך נדבר קצת על‬

           ‫פרטיות ושימוש הולם בטלפון‪ .‬נקרא לזה אזהרה‪".‬‬

                                                         ‫‪140‬‬
   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144   145