Page 222 - V2
P. 222
הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל
אמנם לשניהם בחינה אחת ,דהיינו שבאים מכח הכרעת הישרות שבלבו .לבו אומר
לו ,כי אי אפשר אשר אבותיו ורבותיו שאהבוהו ינחילוהו שקרים ,וישתדלו לרמותו,
שלא יתענג בחייו בעוה"ז שלו .וכן אומר לו לבו ,שמכונה המסודרת מכל כך הרבה
חלקים ,וכל אחד ואחד מדוקדק במקומו איך אפשר שכל זה יסודר שלא בכוונה ,כמו
שאי אפשר שאם נפלו הרבה חלקי שעונים ומעצמם נתחברו בנפלם שנעשו מצויינים
וגם הולכים בדיוק רב.
הרי שהישרות שבלבו מבררת ומאמתת לו את אשר יאמין ,נמצא שהכרת הישרות
בלב היינו האמונה [ויש דברים הברורים בשכל מבוררים ע"פ חשבון ,כמו כל חשבון מתמטי וכדומה ,שבהם
אין צורך לשום הכרעת הלב ע"פ הישרות].
והנה שכל האדם קובע לסמוך על הישרות אפילו בדיני נפשות .אלמלא גזירת הכתוב
הרי ע"פ שכל האדם דנים האומות דיני נפשות ע"פ הוכחת המסיבות .למשל ,אם
ימצאו הרוג וסכין דקור בו ,ובעפר סימני נעלים ומצאו בסמוך מטפחת אף מלוכלכת
בדם ,ומצאו את בעל הסכין שהוא בעל מטפחת האף ,ויש עדים שראוהו הולך במקום
ההוא מעט קודם זמן הרצח ,והרי סימני נעליו בחול .אבל הוא טוען כי הלך לשוח ובא
עליו אחד שגזל ממנו נעליו ,סכינו ואפילו מטפחת האף ,וזה הוא שרצח ולא הוא .האם
יאמינוהו? וכל שכן אם ימצאו אח"כ את נעליו בביתו מלוכלכים בדם ,האם תועיל
לו הטענה שיטעון שהגזלן שרצח החזירם לו לביתו ,למען יתפסוהו במקום הרוצח
האמיתי? בכאלה הלא יפסקו דיני נפשות לומר כי הוא הרוצח וגם יהרגוהו .זהו בירור
ע"פ הישרות .ואם גם פי אלף תהיינה ההוכחות ,לא תהיינה דומות להוכחות שהבריאה
כולה בכל מיליוני מיליונים פרטיה וחכמת דקדוקיה כולם יעידו על יוצרם בחכמה
מחוכמת שאין דוגמתה ,ואיך יהינו לומר בסילופים ועקמומיות שכך הזדמנו יחד מקרים
שונים לאלפים ולרבבות?
זהו גדר בחינת האמונה .אמנם אחר שמכיר את הישרות ומתאמתת בקרבו ,אז נעשה
לו לדבר ברור בשכלו ,ממש כחשבון מתמטי ,כי מכיר ורואה כבעיניו ממש ,שהצד
השני שקר ובלתי אפשר הוא כלל .אחר שיכיר בשכלו ונעשה כמו חוש אצלו אז הכרתו
זו נקראת צדק ,דהיינו משפט השכל .וזהו ענין צדיק באמונתו יחיה ,כי בחינת הצדק
מקבלת את תוכנה וחיותה מבחינת האמונה .ונאמר באברהם אבינו ע"ה 'והאמין בה'
ויחשבה לו צדקה' ,פירוש שמכיון שהאמין ,כבר חשב לו הקב"ה על שם סופו ,שיגיע
ע"י האמונה אל בחינת השגת הצדק ע"פ משפט השכל.
222
