Page 115 - 6222
P. 115

‫האישה האחרת ‪|115‬‬

‫שהפרידו בין השולחן שלו לשולחן שבו חתם אליסטר יוז על החשבון‬
                                                      ‫שחייב את חדרו‪.‬‬

‫צילו של סוכן ה־‪ SVR‬נפל על יוז‪ .‬הוא נשא אליו את עיניו והקשיב‬
‫בפנים קודרים לדרשה הקצרה שסוקולוב נשא בנימה של מלצר ראשי‪,‬‬
‫שמסביר מהם תחומי ההתמחות של המסעדה‪ .‬התנהלה שיחה קצרה‪.‬‬
‫יוז דיבר‪ ,‬סוקולוב ענה‪ ,‬יוז דיבר שוב‪ .‬ואז סוקולוב חייך‪ ,‬משך בכתפיו‬
‫הכבדות והתיישב‪ .‬יוז קיפל בזהירות את העיתון והניח אותו על השולחן‬

                                                               ‫ביניהם‪.‬‬
‫"איזה ממזר‪ ",‬לחש כריסטופר קלר‪" .‬נראה שצדקנו לגביו‪ .‬נראה‬

                                    ‫שהוא באמת מרגל עבור הרוסים‪".‬‬
                  ‫כן‪ ,‬חשב גבריאל שצפה בצג‪ ,‬כך בדיוק זה נראה‪.‬‬

‫"סלח לי‪ ,‬אני מאמין שאני מדבר עם אדון אליסטר יוז מהשגרירות‬
‫הבריטית בווינה‪ .‬נפגשנו שם בקבלת פנים בשנה שעברה‪ .‬זה היה באחד‬
‫הארמונות‪ ,‬לא זוכר איזה מהם‪ .‬יש כל כך הרבה ארמונות בווינה‪ .‬כמעט‬

                                                ‫כמו בסנט פטרסבורג‪".‬‬
‫אלו המילים שאמר דימיטרי סוקולוב בשעה שעמד לצד שולחנו של‬
‫אליסטר יוז‪ ,‬על פי השחזור המהימן של יוסי גביש ורימונה שטרן‪ .‬אף‬
‫אחד לא הצליח לשמוע את המילים הבאות — לא את חילופי הדברים‬
‫הקצרים שנאמרו כשסוקולוב עדיין עמד‪ ,‬ולא את השיחה הארוכה יותר‬
‫שהתנהלה לאחר שהתיישב לשולחן — מאחר שהם נקטו את עוצמת‬

                                            ‫הקול ההולמת שיח בגידה‪.‬‬
‫השיחה השנייה ארכה שתי דקות ושתים־עשרה שניות‪ .‬משך רוב‬
‫הזמן הזה אחז סוקולוב במפרק ידו השמאלית של יוז‪ .‬הרוסי הוא שדיבר‬
‫רוב הזמן‪ ,‬חיוך מעושה על שפתיו‪ .‬יוז הקשיב ללא הבעה ולא ניסה‬

                                                       ‫למשוך את ידו‪.‬‬
‫סוף־סוף שיחרר סוקולוב את אחיזתו‪ ,‬שלח יד לדש המקטורן שלו‪,‬‬
‫שלף מעטפה והחליק אותה מתחת לגיליון ה"פייננשל טיימס"‪ .‬ואז קם‬
‫בפתאומיות‪ ,‬קד קידה קלה ונפרד לשלום‪ .‬דרך מצלמה ‪ 2‬הם ראו אותו‬
‫נכנס למושב האחורי של האאודי‪ .‬גבריאל הורה לצוות של לבון לא‬

                                                         ‫לעקוב אחריו‪.‬‬
‫בתוך המלון בוריס ונטשה נשארו בשולחן שלהם‪ .‬נטשה דיברה‬
   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120