Page 118 - 6222
P. 118
118דניאל סילבה|
של רגשי אשמה .הם הסכימו להישאר עד מאוחר כדי להתאים ללו"ז
שלו ,ועכשיו אין לו ברירה אלא להבריז להם ולהימלט מברן מהר ככל
האפשר.
לא היו עוד טיסות לווינה באותו יום ,אבל הייתה רכבת לילה שתגיע
לשם בשש וחצי .הוא יוכל להעביר את שארית השבת במשרדו ,מופת
למסירות ולעבודה קשה .בדיוק כמו רבקה ,חשב פתאום .רבקה אף
פעם לא לקחה יום חופש .זו הסיבה שבקרוב תהיה לראש הארגון .תארו
לעצמכם שהייתה מסכימה להתחתן איתו .הוא היה גורר אותה איתו
לתחתית .כעת הוא לא היה אלא כתם יחיד בעבר ּה הנקי מרבב ,טעות
מצערת בשיפוט.
הוא לחץ את הקוד לכספת של החדר — יום ההולדת של מלינדה,
מהסוף להתחלה ,פעמיים — והכניס את הבלקברי והאייפון לתיק
המסמכים שלו .אין ספק שמכשירי הטלפון פרוצים .למעשה ,הם
ודאי צופים בו ברגע זה ,מקליטים כל מילה וכל חטא שלו .הוא שמח
שהשאיר את מכשירי הטלפון בחדר .הוא תמיד עשה זאת כששתה תה
בשוויצרהוף .הייתה לו חצי שעה של פרטיות ,והדבר האחרון שרצה אז
הוא הפרעה מהבית ,או גרוע יותר ,מווקסהול קרוס.
הוא טרק את תיק המסמכים וסגר בנקישה את המנעולים .במסדרון
שרר ניחוח הבושם של רבקה ,הבושם שהייתה מתיזה על עצמה כדי
לכסות את ריח הסיגריות הארורות .הוא הבריש באגודלו את כפתור
זימון המעלית ,וכשזו הגיעה ירד בלהיטות ללוביֶ .הר מולר הקונסיירז'
הבחין בתיק התלוי על כתפו ושאל בהבעה מודאגת אם יש בעיה כלשהי
בחדרו של ֵהר יוז .בהחלט הייתה בעיה ,אבל לא בחדר .הבעייה הייתה
שני הבריונים מה־ SVRשצפו ב ֶהר יוז מטרקלין הבר.
הוא חלף על פניהם בלי להביט בהם ויצא לארקדה .הלילה ירד
והביא איתו שלג פתאומי .שלג כבד צנח על המכוניות הנוסעות
בבאנהוף־פלאץ .הוא הציץ לאחור וראה את שני סוכני ה־SVR
מתקדמים לעברו .ואם זה לא גרוע מספיק ,הטלפון שלו החל ליילל
מתוך תיק המסמכים .הרינגטון העיד שזה האייפון ,כלומר זו כנראה
מלינדה מתקשרת לבדוק מה קורה איתו .שקר נוסף שיהיה עליו לספר...
הוא היה חייב למהר כדי להספיק לתפוס את הרכבת .הוא חלף
תחת אחת מקשתות הארקדה ונכנס לכיכר .כאשר כמעט הגיע לעברה
