Page 36 - 6222
P. 36
36דניאל סילבה|
לא זכר מתי הצליח לישון יותר משעתיים־שלוש מאז מותה של אשתו
האהובה טרודי .המצב היה דומה גם אצל שולצי ,כלב התחש בן התשע
שלו .למעשה ,הכלב לא היה שלו אלא של טרודי .שולצי מעולם לא
חיבב את גראף במיוחד ,וגראף לא את שולצי .כעת היו שניהם שותפים
לתא ,מותשים ומדוכאים ,אחים לאבל.
הכלב היה מאולף היטב בתחום פעולות המעיים וידע להתחשב
יפה באחרים .אבל בזמן האחרון הצרכים שלו התעוררו ברגעים הכי לא
מתאימים .גם גראף ידע להתחשב .הוא אף פעם לא מחה כששולצי בא
אליו בשעות הקטנות של הלילה ,ומבט נואש בעיניו הקטנות המלאות
טינה.
באותו לילה הצורך התעורר ב־ 00:25על פי השעון על שידת הלילה
של גראף .הנקודה החביבה על שולצי הייתה המדשאה שליד מסעדת
המזון המהיר האמריקאית ברחוב ּבר ּונר .זה מצא חן בעיני גראף.
המסעדה ,אם בכלל אפשר לקרוא לה ככה ,הייתה מכוערת נורא בעיניו.
ובכלל ,גראף אף פעם לא אהב אמריקאים .הוא היה מבוגר מספיק לזכור
את וינה של אחרי המלחמה ,עיר שסועה רו ּויה מרגלים וכאב .גראף
העדיף בריטים על פני אמריקאים .הבריטים לפחות התברכו בערמומיות
זדונית.
על מנת להגיע לארץ המובטחת הזעירה של שולצי היה עליהם
לחצות את רחוב ברונר עצמו .גראף ,מורה לשעבר ,הביט ימינה
ושמאלה בטרם ירד מהמדרכה .באותו רגע ראה פנס קדמי של אופנוע
מתקרב מכיוון מרכז העיר .הוא עצר בהיסוס .האופנוע היה רחוק; קולו
לא נשמע .הוא ודאי יספיק לחצות את הכביש ,ועוד יישאר לו זמן.
אף על פי כן משך קלות ברצועה של שולצי למקרה שהכלב יתמהמה
באמצע הכביש ,כפי שאהב לעשות.
כשהגיע לאמצע הכביש ,גראף העיף מבט נוסף באופנוע .הוא כיסה
מרחק רב בתוך שלוש־ארבע שניות .הוא נסע במהירות מטורפת ,כפי
שהעיד צלילו הדק והמתוח של המנוע ,אותו שמע עכשיו גראף בבירור.
גם שולצי שמע אותו .הכלב עמד דומם כפסל ,ולא משנה כמה גראף
משך ברצועה ,סירב לזוז.
"נו ,שולצי! בוא מהר!"
אין תגובה .נדמה שהכלב קפא ודבק לאספלט.
