Page 67 - 6222
P. 67
האישה האחרת |67
מילותיו נשקלו לצד העובדות הידועות — כן ,המילים שלו ,כי בימים
ההם נשים לא נחשבו — וכמה מאות מילים נשפכו מאליהן על הדף,
במקרה הטוב מסוגננות וחדות הבחנה דיין להרוויח תשלום קטן מעורך
רחוק אי־שם בלונדון או בפריז או בניו יורק .אבל כתיבה על עצמה
— זה כבר סיפור אחר לגמרי .כמו לנסות להיזכר בפרטיה של תאונת
דרכים בכביש חשוך .פעם היא נקלעה לתאונה כזו ,איתו ,בהרים שליד
ביירות .הוא היה שיכור כהרגלו ,ו ַאלים בדרך לא אופיינית לו .הכעס
שלו היה מוצדק ,לדעתה; היא בדיוק אזרה אומץ סוף־סוף לספר לו על
ההיריון .אפילו עכשיו עוד תהתה בלבה אם הוא ניסה להרוג אותה .הוא
הרג הרבה אחרים .מאות אנשים ,למעשה .כעת היא יודעת זאת .אבל
אז לא ידעה.
בשעות הבוקר היא עבדה ,או העמידה פני עובדת ,בגומחה המוצלת
שמתחת למדרגות .לאחרונה היא ישנה פחות וקמה מוקדם מהרגיל.
כנראה עוד אחת המתופעות המאוסות של ה ִזקנה .באותו בוקר היא
הייתה יעילה מהרגיל והניבה עמוד שלם של פרוזה מהוקצעת ,כמעט
בלי שום צורך בתיקון או בעריכה .ועדיין לא סיימה אפילו את הפרק
הראשון .או שמא היא תקרא לזה פתח דבר? מאז ומעולם ראתה בפתח
דבר משהו מפוקפק; כלי ספרותי זול שמשרת סופרים פחותי ערך.
אבל במקרה שלה הייתה הצדקה לכך ,מאחר שהתחילה את הסיפור
לא מההתחלה אלא מהאמצע ,באחר צהריים מחניק באוגוסט ,1974
כשמישהו בשם החבר ַלבר ֹוב — שם בדוי — מסר לה מכתב ממוסקבה.
המכתב לא כלל את שם הכותב ולא את מועד הכתיבה .ובכל זאת היא
ידעה שהוא ממנו ,העיתונאי האנגלי שהכירה בביירות .סגנון הכתיבה
הסגיר אותו.
השעה הייתה אחרי אחת־עשרה בבוקר כשהניחה את העיפרון מידה.
היא ידעה זאת כי הצלצול המתכתי הדקיק של שעון הסייקו שלה הזכיר
לה שעליה לקחת את הגלולה הבאה .הבעייה הייתה בלב שלה .היא
בלעה את הגלולה המרירה הקטנה עם שארית הקפה שהתקררה ונעלה
את כתב היד — אכן מילה יומרנית ,יש להודות ,אבל היא לא הצליחה
לחשוב על מילה אחרת — בתיבה ויקטוריאנית עתיקה מתחת לשולחן
הכתיבה שלה .השלב הבא בלו"ז העמוס שלה — ריטואל האמבט — ארך
ארבעים דקות תמימות ,ואז חצי שעה נוספת של טיפוח והתלבשות.
