Page 69 - 6222
P. 69
האישה האחרת |69
לשסף את גרונה בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו ,אבל הוא היה
מהמעטים שם שהתייחסו אליה יפה .הם דיברו ערבית ביניהם ,היא
בערבית הספרותית השבורה שלמדה בביירות ,ואילו הוא בניב המגרבי
של צפון אפריקה .הוא הפגין נדיבות עם השינקן וה ֶשרי ,אף על פי
שהתנגד לשניהם.
"ראית את החדשות מפלסטין היום?" הוא הניח לפניה טורטייה
אספניולה" .הציונים סגרו את הר הבית".
"זה מקו ֵמם .אם הטיפשים לא יפתחו אותו בקרוב ,הם ישלמו על
זה".
"אינשאללה".
"כן ",היא הסכימה ולגמה מה ַמנ ָזנייה החיוור" .בהחלט אינשאללה".
תוך כדי שתיית הקפה היא חרתה כמה שורות במחברת המ ֹולסקין,
זיכרונות ורשמים מאותו אחר צהריים באוגוסט לפני זמן רב .היא
השתדלה להפריד בין מה שידעה אז לבין מה שהיא יודעת עכשיו,
על מנת להכניס את עצמה ואת הקוראים לתוך הרגע בלי הטיית הזמן
החולף .כשהחשבון הגיע היא השאירה סכום כפול מהדרוש ויצאה
לכיכר .משום־מה הכנסייה קראה לה .היא עלתה במדרגות — היו ארבע
— ומשכה בכבדות את דלת העץ הממוסמרת .אוויר קריר נשב עליה
כאילו מישהו נשף אותו מפיו .ידה נשלחה אוטומטית לאגן הטבילה,
והיא טבלה את קצות אצבעותיה במים הקדושים ,אבל נעצרה לפני
ביצוע טקס הברכה העצמית .האדמה ודאי תרעד ,חשבה בלבהּ ,ווילון
המזבח ייקרע לשניים.
אולם התווך היה נטוש ואפלולי למחצה .היא התקדמה כמה צעדים
במעבר המרכזי ושאפה את ריחותיהם המוכרים של הקטורת ,עשן הנרות
ושעוות הדבורים .מאז ומעולם אהבה את הריח השורר בכנסיות ,אבל
כל השאר בהן היה כקליפת השום בעיניה .כמו תמיד ,מראה ישו על
מתקן ההוצאה להורג של הרומאים לא דיבר אליה ולא עורר בה רגשות
עזים ,אם כי להפתעתה פסל המדונה והילד שהיה תלוי מעל מעמד של
נרות תפילה ,ריגש אותה עד דמעות.
היא תחבה כמה מטבעות לחריץ הקופה ויצאה בצעדים כושלים
אל אור השמש .האוויר התקרר ללא אזהרה ,כמקובל בהרי אנדלוסיה
בחורף .היא ירדה במהירות לתחתית העיר תוך כדי ספירת צעדים,
