Page 163 - Step and repeat document 1

‫רשימות על אמנות החיים | ‪163‬‬

‫ניל פוסטמן (‪ ,)Neil Postman‬סופר וחוקר תקשורת‬
‫המונים‪ ,‬כתב בספרו בידור עד מוות (ספריית הפועלים‪)2000 ,‬‬
‫כי הטלוויזיה של ימינו ממלאת את מקומה של "סומא" של‬
‫האקסלי‪ .‬לדעתו — ולדעתי — הטלוויזיה הפכה את עצמה למין‬
‫"סומא" להמונים‪ ,‬המשתעבדים לה מרצון ורק רוצים עוד ועוד‬
‫בידור‪ .‬החזון הקודר של האקסלי ממש קורם עור וגידים‪ .‬וזה‬
‫לא שאין תוכניות מעולות בטלוויזיה — יש ויש‪ ,‬אך לא לעיתים‬
‫קרובות הן זוכות לרייטינג שאפשר להתגאות בו‪ .‬הן אינן בידור‬

‫ואנשים רבים מכורים לבידור‪.‬‬
‫דבר מדהים קורה בשתי הדיסטופיות‪ ,‬זו של אורוול וזו של‬
‫האקסלי‪ ,‬בכל הקשור במין ובמיניות‪ .‬במבט ראשון הגישות של‬
‫שני הספרים מנוגדות לגמרי‪ :‬אצל אורוול המין מוקצה ומותר‬
‫רק לצורך המשך קיומה של האנושות ואילו אצל האקסלי המין‬
‫לא עוד משמש לרבייה אלא להתענגות בלבד‪ .‬ההמלצה היא‬
‫כמה שיותר פעמים עם כמה שיותר אנשים ומגיל הכי צעיר‬
‫שאפשר — "כמו פרפר עליז המתעופף מפרח לפרח" (תיאור‬
‫של האקסלי)‪ .‬והנה ההפתעה — למרות היחס המנוגד‪ ,‬שתי‬
‫האסכולות מגיעות לאותה תוצאה — יחסי מין מאבדים את כל‬

‫קסמם והשפעתם והופכים לדבר־מה סתמי לגמרי‪.‬‬
‫לי‪ ,‬בדומה לאלדוס האקסלי‪ ,‬די ברור שאושרו של אדם הוא‬
‫הרבה יותר מסדרת התענגויות‪ ,‬מהנות ככל שיהיו‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫העובדה שזה ברור לי‪ ,‬אינה אומרת שזה נכון בכל המקרים‬
‫ואצל כל האנשים‪ .‬יש לי ידיד‪ ,‬מומחה ל־‪,Virtual Reality‬‬
‫שטוען כי מסקנתי שגויה ונובעת אך ורק מספקנותי כלפי‬
‫טכנולוגיית המציאות המדומה‪ ,‬מחוש האחריות המוגזם שלי‬
‫ומגילי הלא מאוד צעיר‪ ...‬באחד הוויכוחים בינינו הוא הביא‬
‫טיעון שחשב שישכנע אותי להתחבר ל"מכונת ההנאה"‪ ,‬ואמר‬