Page 106 - 28222
P. 106
106לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
עינה התקינה של הולי נפערה" .אמרתי לך ,אין לי חבר".
"יש לך".
היא הנידה בראשה והסתכלה מטה.
"את מעשנת ,הולי?"
היא העיפה מבט במאפרה שעל השולחן" .לפעמים .אחרי העבודה.
אם היה לי יום קשה".
"את מתאפרת לעבודה?"
הולי הינהנה.
"אז למה אין סימני שפתון על אף ְּבדל?"
הולי נשכה לרגע את השפה התחתונה" .כי אני מעשנת לפני
השינה .אני חוזרת הביתה מהעבודה ,מורידה את האיפור ,לובשת
פיג'מה וחלוק ויוצאת לסיגריה לפני המיטה .זה מרגיע אותי .עוזר לי
להירדם אחר כך".
"אני לא מאמין לך .אני חושב שהן של חבר שלך .אני חושב שהוא
יושב כאן בחוץ באוויר הפתוח ומעשן בזמן שאת עובדת כמו חמור
בדיינר ,כדי לשלם על ההרגל שלו".
"לא .הוא לא ".היא הנידה בראשה" .אמרתי לך .אין לי —״
דלת ההחלקה נפתחה ,וגבר יצא החוצה ודחף את הולי .גובה מטר
תשעים בערך ,רזה ,עור חיוור וכתמים אקראיים של זיפים ג'ינג'יים.
שיער שמנוני אסוף בקוקו השתלשל על גבו .הוא לבש מכנסיים
רפויים רחבים חסרי צורה עם הדפס של גיבורי־על מצוירים ,וטישרט
שפעם אולי הייתה לבנה.
"תפסיק לשאול שאלות ".הבחור התנודד קדימה .עיניו בקושי
נפקחו ,והוא נאבק להסתגל לאור השמש .הוא עשה עוד צעד ,הרים
את אחד מכיסאות המתכת ונופף בו כאילו הוא מנסה לאלף אריה.
"סתום את הפה ותסתלק".
"איך קוראים לך?" שאל ריצ'ר.
הבחור לא ענה.
"זאת שאלה פשוטה .רוב האנשים קולטים את השם שלהם לפני
שהם מתחילים ללכת לגן .חלקם אפילו לומדים לכתוב אותו .אבל אם
