Page 107 - 28222
P. 107
הזקיף | 107
אתה צריך יותר זמן ,הולי ואני יכולים ללכת הצידה .היא תביא לי כוס
קפה .נוכל לפטפט".
"קוראים לי בוב".
"יופי ",אמר ריצ'ר" .אני מניח שאתה משקר ,אבל בוב טוב מבחינתי
כמו כל שם אחר ,אז נזרום איתו .ובכן ,בוב .אתה רוצה לעשות את זה
כאן בחוץ? חשבתי שנוכל לעלות למעלה ,לבדוק אם עוד דלתות של
ארון נשארו פתוחות".
הבחור לטש עיניים בהולי.
"אבל נראה שלא יזיק לך קצת אור שמש ,אז אעשה איתך עסק.
תענה לשאלה אחת ,בכנות ,ואני לא אדחף שום חלק של הכיסא לשום
חלק של הגוף שלך".
הבחור לא ענה.
"מתי נעצרת בפעם האחרונה?" שאל ריצ'ר.
שתיקה.
"זה לא קשה ",אמר ריצ'ר" .תתחיל עם היום בשבוע .יש רק שבעה
לבחור מהם".
שתיקה.
"הידיים שלך לא מתעייפות?" שאל ריצ'ר" .תרגיש חופשי להוריד
את הכיסא מתי שתרצה".
הבחירה בכיסא כנשק לא הייתה מעולה .הוא היה קל מדי לשימוש
כזה ,בייחוד נגד מישהו במידות של ריצ'ר .ומגושם מכדי לדקור איתו.
הסיכוי הכי טוב של הבחור זה להשליך אותו ,ועדיף בסיבוב ,ולנצל
את האינסטינקט הטבעי של ריצ'ר לחמוק ממנו .הידיים שלו יצאו
מהמשחק ,רק לרגע .תשומת הלב שלו עלולה להיות מוסחת להרף
עין .הבחור עשוי לקבל סיכוי להנחית מהלומה .אם יהיה מהיר מספיק.
הבחור לא השליך את הכיסא .הוא עשה חצי צעד קדימה ונעץ
אותו בגופו של ריצ'ר .הוא עשה עוד חצי צעד קדימה ונעץ אותו שוב
בגופו של ריצ'ר .ואז הוא הניף את הכיסא גבוה יותר והתנפל על פניו
של ריצ'ר .ריצ'ר תפס את הרגל הקרובה אליו בידו השמאלית ומשך
את הכיסא בכוח הצידה .הבחור נאחז בו .הוא משך חזק ככל יכולתו,
