Page 128 - 28222
P. 128
128לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
שביניהם והמתין .הוא הניח שהבחורים בסוברבן לא יספרו לאף אחד
מה שמעו כרגע .זה מטורף מדי .הם בטח ירצו לדון על זה קודם בינם
לבין עצמם .למשך דקה לפחות .הם בטח לא יאמינו ְלמה שריצ'ר סיפר,
אבל האם הם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מזה? נראה שלא .הם
יחליטו לעשות כדבריו .אבל קודם יצטרכו לדווח על זה .למי שזה
לא יהיה שמושך בחוטים .ואז הם יהיו קצרים בזמן .אם הסיפור של
ריצ'ר היה משכנע מדי ,הם עלולים לנטוש את החניון .לנסוע מסביב
ולחנות קרוב לבית הקפה .הוא קיווה שלא היה משכנע עד כדי כך.
ואם אכן כך ,התגובה הנבונה תהיה התפצלות של השניים .אחד יישאר
במקומו ,בסוברבן ,כי המעשייה של ריצ'ר היא כנראה תחבולה .השני
ילך לבית הקפה ברגל ,למקרה שריצ'ר אומר אמת .בתום ההתלבטות,
לחץ הזמן יחמיר .יהיה קשה להגיע לפני הדדליין .אז הבחור ילך
בדרך הכי מהירה .כלומר הכי קצרה .כלומר דרך הסמטה.
השעון בראשו של ריצ'ר הראה ארבע דקות מאז שהתרחק
מהסוברבן .אף אחד לא נכנס לסמטה .ארבע דקות וחצי .אף אחד לא
נכנס .ארבע ושלושת רבעי .ואז שמע ריצ'ר צעדים .מישהו רץ .קליל.
יעיל .תכליתי .בדרך אליו .ריצ'ר המתין רגע ואז הגיח מבין הפחים.
הנוסע מהסוברבן היה בסמטה במרחק שלושה מטרים ממנו .הוא נעצר
אחרי צעד נוסף ,בעמדת המוצא המשונה שעמד בה אתמול .אחר כך
חזר בו .אולי בגלל הבדלי הגדלים .אולי בגלל הבעת פניו של ריצ'ר.
אולי בגלל הזיכרון של מה שקרה לשני חבריו לצוות .כך או כך הוא
הזדקף ,שלח יד מאחורי גבו ושלף אקדח .ברטה .M9
"אתה לא מתכוון לוותר על רת'רפורד ,מה?" הוא אמר.
"אולי כן ",אמר ריצ'ר" .בתנאי אחד".
"איזה?"
"שתגיד לי למה אתם רודפים אחריו".
הבחור שתק רגע" .יש לו משהו שאנחנו רוצים".
"את זה הבנתי ,שרלוק ",אמר ריצ'ר" .תהיה יותר ספציפי".
"אני לא חושב שאני אעשה את זה .ואני לא צריך .כי בקרוב מאוד
תתחנן לספר לנו איפה רת'רפורד".
