Page 132 - 28222
P. 132

‫‪13‬‬

‫כשריצ'ר הגיח מהסמטה‪ ,‬הסוברבן עדיין חנתה באותה נקודה‪ .‬הוא‬
‫נופף בשתי ידיים כדי למשוך את תשומת לבו של הנהג‪ ,‬ואז סימן‬
‫לבחור להתקרב אליו‪ .‬הנהג הניד בראשו וסימן לריצ'ר להתקרב אליו‪.‬‬
‫ריצ'ר הניף את ידיו ברוגז מעושה‪ ,‬עלה למדרכה והתקרב במהירות עד‬
‫שהגיע לדלת הנוסע‪ .‬החלון נפתח‪ ,‬וריצ'ר ראה שהנהג מחזיק אקדח‪.‬‬
‫גם הוא ברטה‪ .‬גם הוא ככל הנראה מתוחזק היטב‪ .‬גם הוא ככל הנראה‬
‫טעון‪ .‬הוא החזיק אותו ביד שמאל‪ ,‬נמוך‪ ,‬בחיקו‪ ,‬מכוון הצידה‪ .‬לא‬
‫עמדת ירי אידיאלית‪ .‬אבל גודל המטרה פיצה על כך‪ .‬החזה של ריצ'ר‪.‬‬
‫"בוא מהר‪ ",‬אמר ריצ'ר‪ ,‬מתעלם מהאקדח‪" .‬לסמטה‪ .‬חבר שלך‬

                                    ‫צריך עזרה‪ .‬תביא את המכונית‪".‬‬
                               ‫"על מה אתה מדבר?" שאל הנהג‪.‬‬
‫"חיכיתי לכם בבית הקפה‪ ,‬וכשלא באתם חזרתי לחפש אתכם‪.‬‬
‫החלטתי לקצר דרך הסמטה‪ ,‬לחסוך זמן‪ ,‬ומצאתי את חבר שלך‪ .‬על‬
‫הקרקע‪ .‬במצב גרוע‪ .‬מדמם‪ .‬עם חתך רציני במצח‪ .‬חסר הכרה‪ .‬נושם‪,‬‬
     ‫אבל בקושי‪ .‬הוא כנראה נשדד‪ .‬לא היה עליו ארנק ולא טלפון‪".‬‬

                                             ‫"התקשרת ל־‪"?911‬‬
‫"לא יכולתי‪ .‬אין לי טלפון‪ .‬בגלל זה באתי לקרוא לך‪ .‬ובגלל כל‬
‫המצב עם המחשבים‪ ,‬בכל מקרה יהיה יותר מהר אם אתה תסיע אותו‬

                                                     ‫לבית החולים‪".‬‬
          ‫הנהג שתק רגע ואז הרפה מהאקדח‪" .‬בסדר‪ .‬תראה לי‪".‬‬
‫"סע אחריי‪ .‬תיכנס לסימטה‪ .‬ואז תראה אותו‪ ".‬ריצ'ר יצא בריצה‬
‫מהירה‪ ,‬וכעבור שנייה שמע את המכונית מתניעה מאחוריו‪ .‬צמיגים‬
‫צווחו‪ ,‬וכעבור רגע עברה אותו הסוברבן במהירות‪ .‬היא המשיכה‬
   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136   137