Page 135 - 28222
P. 135
הזקיף | 135
בבניין של רת'רפורד נראה ללא שינוי .הוא נהיה שוב רעב ,אז הוא
תחב כרטיס לכיסו האחורי ואחר כך ניגש לדלת הארון .הוא התכונן
למקרה שהשוער ניצל את הזמן לחשיבה .לפענוח התחבולה .אחר כך
פתח את המנעול .וגילה את הבחור יושב על הרצפה כשברכיו זקורות
סמוכות לכתפיו .הוא מיצמץ בעיניו הקטנטנות לנוכח האור הפתאומי
ואז זיהה את ריצ'ר וניסה לדבר ,אבל קולו היה בלתי מובן מאחורי
המסקינטייפ הבוהק.
"חדשות טובות ",אמר ריצ'ר .הוא אחז בידיו של השוער והרים
אותו לעמידה ,אחר כך שלף את הסכין הקטנה יותר והתחיל לחתוך
את המסקינטייפ כדי לשחרר אותו" .אזעקת שווא .אין שום איום על
מר רת'רפורד .לא היום .הוא מוגן .לעת עתה .אבל הוא לא מרגיש
כל כך טוב .הוא בדיוק התקשר .הוא דחה שוב את הנסיעה שלו .הוא
מתכוון להישאר בדירה שלו כמה ימים עד שירגיש יותר טוב .הוא לא
מעוניין במבקרים ,או בכל סוג אחר של הפרעה .אני עולה למעלה
לבדוק אם הוא צריך משהו ,ואחר כך אחזור לנשוויל .היה תענוג
לפגוש אותך .תמשיך בעבודה הטובה שאתה עושה".
ריצ'ר הניח ששכן של רת'רפורד שיכול לבלות חצי שנה בשיט
תענוגות זה או אחר הוא ודאי אדם מבוגר .גמלאי .שלא חסר לו זמן.
ויש מאחוריו הרבה שנים של איסוף גרוטאות .ריצ'ר דמיין דירה
מלאה רהיטים מצועצעים .וילונות פרחוניים .תמנוות של ילדים.
מן הסתם נכדים .אבל כשרת'רפורד פתח לו את הדלת וצעד אחורה,
ריצ'ר ראה חלל רחב ידיים וריק ברובו .כל הקירות הפנימיים הוסרו.
הקירות החיצוניים היו צבועים לבן בוהק .רצפת הבטון הממורקת
הייתה בגוון אפור בהיר ,שתאם את השיש במטבח .תריסי אלומיניום,
בזווית שהניחה לשמש אחר הצהריים לזרום פנימה ,כיסו את החלונות.
שולחן הקפה היה עשוי משטח זכוכית מעוין על רגלי עץ מגולפות.
שאר הריהוט היה כולו כרום ועור שחור .ריצ'ר ראה תמונות של בתים
כאלה במגזינים ,בכתבות על מעצבים מאמצע המאה .היו שם ארונות
עץ אגוז מלוטש שהפרידו את השליש האחורי של החדר .משהו
