Page 236 - 28222
P. 236
236לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
"ארבעים דולר .אני לא יכול לרדת יותר .אל תשכח שאני צריך
להתחלק בכסף עם החדרנית".
"לא יהיה בזה צורך .אני לא אעשה בלגן .אני אפילו לא אשב על
המיטה".
"אז למה אתה צריך את החדר בכלל?"
ריצ'ר לא ענה.
"עשרים".
"זה כבר יותר טוב ".ריצ'ר שלף שני שטרות של עשר מהכיס" .תן
לי מפתח .ותדאג שזה יהיה באזור של האחרים .קרוב אליהם .אבל
לא צמוד".
ריצ'ר יצא החוצה והתקשר שוב לוולוורק .הוא מסר לו את שם המוטל
והכתובת וציין את חדר מספר ארבע־עשרה כמקום המפגש .אחר כך
חזר לחדר שמונה־עשרה.
סנדס ישבה בכורסה .ריצ'ר חייך אליה ונשכב על אחת המיטות.
"הפיצה שלך מתקררת ",אמרה סנדס אחרי כמה רגעים של שתיקה.
"רוצה שאלך לקבלה לחמם לך אותה?"
"לא תודה ",אמר ריצ'ר" .אין לי בעיה עם פיצה קרה .אלא אם כן
את רוצה לחמם את שלך".
"גם לי אין בעיה עם פיצה קרה .ובכל מקרה ,אכלתי את שלי
כשלא היית כאן".
ריצ'ר לקח ביס .סנדס חייכה.
"פיצה קרה ",היא אמרה" .מוטל זול .כאילו חזרתי לאף־בי־איי".
"את מתגעגעת?"
"אני לא מתגעגעת לכאבי גב מכל המזרנים המחורבנים שנאלצתי
לישון עליהם כשהייתי בדרכים .זה בטוח .אבל לשמוע אותך מדבר
על הסוכנת שפגשת .על מה שהיא עושה .מגינה על הבחירות .עוצרת
את החבלה הרוסית .דברים כאלה מעוררים מחשבות".
"פעלת הרבה כסמויה?"
"לא .כמה מבצעי עוקץ כשהיו צריכים מישהי שכבר יש לה
