Page 316 - 28222
P. 316

‫‪ 316‬לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|‬

‫"או־קיי‪ ",‬אמר ריצ'ר‪" .‬שני דברים אחרונים לפני שאני הולך‪".‬‬
‫ראשית הוא לקח את הציור וריסק אותו על ראשו של גודייר‪ ,‬כך‬
‫שהמסגרת נשארה סביב צווארו כמו שרשרת‪ .‬אחר כך הוא שלח‬
‫אגרוף לפרצופו של גודייר‪ .‬בדרך כלל הוא היה בוחר ביד שמאל‪ .‬אולי‬
‫מחליש מעט את העוצמה‪ .‬אבל לתחושתו‪ ,‬הפעם יהיה נכון לחרוג‬

                                                             ‫מהכלל‪.‬‬

‫ריצ'ר השאיר את הטלפון החד־פעמי של קלוסטרמן על שולחנו‪.‬‬
‫ביומן השיחות הופיעו ארבעה מספרים‪ .‬זה של גודייר‪ ,‬שטופל‪ .‬זה של‬
‫מרטי‪ ,‬שהיה מבוי סתום‪ .‬אבל עדיין נותרו שני מספרים שהאף־בי־איי‬
‫ינסה לאתר‪ .‬אולי עוד שני שוטרים מושחתים‪ .‬או שני נושאי מזוודות‪.‬‬

                                ‫יהיו מה שיהיו‪ ,‬חייבים לעצור אותם‪.‬‬
‫הוא וידא שגודייר נושם‪ .‬אחר כך יצא מהבית וצעד לשברולט‬
‫האדומה‪ .‬הוא החליט שייסע לתחנת הרענון למשאיות‪ .‬ישאיר את‬
‫המכונית בחניון‪ .‬יצעד לתחנת הדלק‪ .‬לצד של המשאיות‪ .‬ויתקדם לאן‬

                          ‫שייסע הנהג הראשון שיסכים לקחת אותו‪.‬‬
‫הוא עצר לפני השער‪ .‬המתין שיחליק הצידה‪ .‬עבר בעדו‪ .‬ונעצר‬
‫בו במקום‪ .‬מכונית נעצרה מולו‪ .‬משום מקום‪ ,‬כך נדמה‪ .‬בהחלט לא‬

  ‫מהכביש שמלפנים‪ .‬היא כנראה המתינה בצד הדרך‪ ,‬במקביל לקיר‪.‬‬
‫ריצ'ר חיכה שהמכונית תזוז‪ .‬היא הייתה קטנה‪ .‬דגם מאוחר של‬
‫הונדה סיוויק‪ .‬אישה נהגה בה‪ .‬בבגדים אזרחיים‪ .‬לכן נדרש לריצ'ר‬

                                     ‫רגע לזהות אותה‪ .‬השוטרת רול‪.‬‬
‫רול זיהתה את ריצ'ר בו בזמן‪ .‬היא יצאה מההונדה ועקפה אותה‬

                        ‫עד שהגיעה לדלת שלו‪ .‬הוא פתח את החלון‪.‬‬
                     ‫"ריצ'ר?" אמרה רול‪" .‬מה אתה עושה כאן?"‬
‫"יוצא מפה‪ ",‬אמר ריצ'ר‪" .‬למען האמת‪ ,‬אף פעם לא הייתי כאן‪.‬‬

                                                               ‫את?"‬
‫רול שתקה רגע‪ ,‬כאילו חוככת בדעתה אם לענות‪" .‬עקבתי אחרי‬

                                                      ‫מישהו לכאן‪".‬‬
                                                ‫"הבלש גודייר?"‬
   311   312   313   314   315   316   317   318   319   320