Page 50 - 28222
P. 50
50לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
שאומר שציפייה להוטה לא גורמת למשהו לקרות .היא הדפה הצידה
את המחשבה וניסתה להתרכז בעניינים המעשיים .למשל ,הכתף
של פטיה .בהתחלה הוא נרתע מלהניח לה לבדוק אותו ,אבל לבסוף
נכנע .התחוור לה שהיא נפרקה ,אז היא החזירה אותה למקומה .אחר
כך בדקה את איליה ומצאה שהנשימה והדופק שלו חוזרים להיות
נורמליים.
שלושים וחמש דקות עברו .הטלפון שלה לא צילצל.
"כדאי שנעשה משהו?" שאל וסילי.
"כן ",אמרה נטשה" .נחכה".
"כמה זמן?"
"כמה זמן שנצטרך".
"אבל למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? משהו כנראה השתבש".
"שום דבר לא השתבש".
"מאין לך? מה עוד יכול להסביר את זה?" וסילי הנמיך את קולו.
"פישלנו .כולנו יודעים מה קורה כשמפשלים .כולנו שמענו את
השמועות".
"מרגע זה אני לא מוכנה לשמוע דיבורים כאלה .אתה לא צריך
להקשיב לשמועות".
"אז למה לוקח להם כל כך הרבה זמן להחליט מה הם רוצים
שנעשה?"
"ומה אם הם החליטו?" סוניה הרימה את עיניה מהשולחן.
"החליטו ,אבל לא סיפרו לנו?"
"למה שהם לא יספרו לנו?" אמר וסילי" .איך אנחנו יכולים למלא
פקודות שלא ניתנו לנו?"
"מה אם מעבירים את הפקודות למישהו אחר?" אמרה סוניה" .מה
אם הם הזעיקו צוות אחר? ולא רוצים להשאיר קצוות פרומים?"
"תפסיקו עם זה ",אמרה נטשה" .זה פרנואידי".
"באמת?" אמרה סוניה" .תחשבי על זה .הם יודעים איפה אנחנו.
הם יודעים שכולנו יחד .אנחנו עושים להם עבודה קלה".
איליה גנח מהספה ופקח עיניים.
