Page 109 - Step and repeat document 1

‫זמן לברוח | ‪109‬‬

‫פרק ‪21‬‬

‫הוא חוזר לבית חמיו בעיניים מושפלות‪ .‬עכשיו כבר אינו מגחך או מחייך בלגלוג על‬
‫המידע שהשיג חמיו‪ .‬עכשיו הוא מבין‪ ,‬שאין כאן דמיון או השערות מרחיקות לכת‪ .‬מסתבר‬

‫שאצל האחות הזו – שרה – הכל יכול לקרות‪ .‬כפי שהגדיר מנשה‪ .‬אבל הכל!‬
‫מנשה פתאום הפך להיות חבר שלו‪.‬‬

‫לא ממש חבר‪ ,‬שחולק את כל הסודות‪ .‬נראה שאת הגרעין הוא שומר קרוב אליו‪ ,‬לא‬
‫מעז לשתף‪ .‬אבל את יתר המידע הוא חולק אתו בפתיחות מלאת כאב‪.‬‬

‫"שמע‪ ,‬האחות הזו‪ ,‬השביעה מרורים את ההורים שלי‪ .‬הם אמרו לעצמם – הנה‪ ,‬בת‬
‫יחידה אחרי כל כך הרבה בנים‪ .‬אני זוכר את הבית שלנו‪ ,‬ברגע שבו נכנסה הנסיכה‬
‫הביתה‪ .‬הייתי אז בן שמונה‪ .‬אני זוכר הכל‪ ,‬אחי‪ .‬שמע‪ ,‬אני רואה בעיניים שלי את כל הבית‬

‫ורוד‪ .‬סוף סוף‪ ,‬נולדה בת‪ .‬ואמא שלי אמרה‪ ,‬שזו בת שתלווה אותה לעת זקנה‪.‬‬
‫איפה‪.‬‬

‫הילדה הזו‪ ,‬כל הזמן הסתובבו סביבה‪ .‬סלחו לה עד גיל שלוש‪ ,‬אבל מגיל שלוש היא‬
‫הפכה לבלתי נסבלת‪ .‬אני אומר לך‪ ,‬אחי‪ ,‬בלתי נסבלת‪ .‬ילדה עקשנית‪ .‬נעולה על עצמה‪.‬‬
‫לא רואה אף אחד ממטר‪ .‬אחים שלי לא באו לבקר‪ .‬למה? פחדו על הילדים שלהם‪,‬‬