Page 30 - Step and repeat document 1
P. 30

‫‪ | 30‬רחל שור‬

‫"זה לא עניין של דיבור‪ .‬זה עניין של מידע‪ .‬באמת צריך להתקשר אליה‪ .‬אולי היא תקבל‬
                                                                        ‫את הילד?"‬

‫"מה פתאום‪ .‬היא לא חרדית‪ .‬אישה ממורמרת‪ .‬מבוגרת ממנו בהרבה‪ .‬חיה לבד‪ .‬טיקו‬
                                                ‫לא יכול להיות שם אפילו לא שניה"‪.‬‬

‫נתי ניסה להתקשר אל מירית‪ .‬מטרתו בשיחה הייתה לברר אם ידוע לה היכן אחיה‪,‬‬
      ‫אבל האמת היא‪ ,‬שהוא ניסה בעיקר לבדוק אם יש אפשרות שהילד יהיה אצלה‪.‬‬

‫"שלום דודה"‪ ,‬הוא התחיל בנימוס‪ .‬היא אפילו לא זכרה שנתי הוא קרוב משפחה שלה‪.‬‬

                        ‫לקח לה עוד מספר דקות כדי להבין‪ ,‬שנתי מדבר על אחיה‪.‬‬

‫ואילו לנתי‪ ,‬לקח עוד חצי שניה כדי לקלוט‪ ,‬שדודה מירית בכלל לא יודעת שאחיה‬
                            ‫הצעיר הגיע לארץ‪ .‬בוודאי שאינה יודעת‪ ,‬שהוא גם נעדר‪.‬‬

‫הוא השתדל להישמע קצת מרוחק‪" .‬לא‪ .‬סתם רציתי לדרוש בשלומו‪ .‬אני מבין שאתם‬
                                            ‫לא בקשר‪ .‬אבל אולי טלפון שלו יש לך?"‬

‫"גם את זה אין לי"‪ ,‬ענתה מירית‪ .‬בכך למעשה‪ ,‬הביעה את קוצר רוחה ואת רצונה‬
                                                 ‫לסיים את השיחה‪ .‬נתי הרים ידיים‪.‬‬

‫"נו‪ ,‬אתה מבין? מירית לא תסתכן בשביל טיקו ובכל מקרה לא נעביר אותו למשפחה‬
‫שאינה חרדית‪ ,‬כך שזה מקרה לרווחה‪ ,‬לא לבית שלנו‪ .‬אנחנו נסביר הכל לטיקו‪ ,‬הוא יבין‬
‫והוא יתחיל חיים חדשים במשפחה אחרת‪ ,‬או שבמקרה היותר טוב‪ ,‬ההורים שלו יחזרו‬

                                                                      ‫וייקחו אותו"‪.‬‬

                                                                                ‫	‬

‫כך היה נדמה לאסנת‪ .‬עד הרגע הזה‪ ,‬שבו נאלצה להתעמת עם שתי הבריכות שניקוו‬
                                                          ‫בעיניו השחורות של טיקו‪.‬‬

‫"אני רוצה להישאר אצלכם"‪ ,‬הוא אמר לה בתחנונים‪" .‬אני לא רוצה ללכת לאף אחד‬
                              ‫שאני לא מכיר‪ .‬בבקשה‪ ,‬אסנת‪ ,‬תשאירי אותי אצלכם"‪.‬‬

                                                     ‫אסנת לקחה נשימה ארוכה‪.‬‬

‫שום דבר לא הכין אותה לבכי הזה‪ ,‬וגם לא לתחנונים‪ .‬היה נדמה לה שהיא שומעת‪,‬‬
‫לא רק את קולו של טיקו אלא גם את קולה של אימו‪ .‬אילו היא הייתה במצב הזה‪ ,‬בוודאי‬
‫שלא הייתה מוכנה שהבן שלה ילך למשפחה זרה‪ .‬מה היא יודעת מי יקבל אותו‪ .‬האם‬

                ‫יהיה לו טוב שם‪ .‬ברור שמשפחה‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬הוא הדבר הנכון ביותר‪.‬‬

                       ‫אבל אימת הסכנה שעליהם דיברו השוטרים‪ ,‬הכריעה אותה‪.‬‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35