Page 31 - Step and repeat document 1
P. 31
זמן לברוח | 31
"טיקו .הלוואי שיכולת להישאר אצלנו .תאמין לי .אתה ילד מתוק כל כך .באמת.
משחק יפה .מתנהג יפה .אוכל יפה .נחמד לנו איתך .וגם הסיפורים שאתה מספר ...אתה
מקסים .אבל מה ,אלו לא דברים שתלויים רק בי .ובגלל שאנחנו מחכים להורים שלך,
עדיף שתחכה להם אצל המשפחה שבחרו לך .ואתה יודע למה? כי זה יכול לקחת זמן.
ואצלנו ...אנחנו חשבנו שזה רק ליום אחד".
טיקו הסתכל עליה.
לרגע הוא פער את פיו .במשנהו החליט לסגור אותו .הוא הרכין את ראשו ,ואסנת,
למרות הרגשתה הכבדה ,חשה שהנושא הזה מוצה .היא עשתה את כל מה שמוטל
עליה ועכשיו היא מעבירה את השליחות הלאה .היא חייבת להגן על משפחתה.
טיקו נעלם מהמקום ,ולאחר מספר רגעים חזר עם מעטפה..
"קחי" הוא הושיט לה מעטפה לבנה.
"מה זה?" שאלה בפליאה.
"אמא אמרה שאם לא תרצי לשמור עלי יותר ,תקראי את המכתב שהיא כתבה לך".
"מה?"
יותר ממה שזה ריגש אותה זה הכעיס אותה .ההורים האלו .הם לא מתביישים? בטח
הם רוצים לעורר את מצפונה .איך הם מעזים לכפות עליהם ככה ,לשמור על ילד שלהם?
לסכן את עצמם? אלו דברים לא נורמטיביים.
היא פתחה את המכתב מול עיניו של טיקו.
המילים היו כתובות בכתב ברור ועגול .כאילו הייתה זו כתיבה תמה .למה היא כתבה
בצורה כזו?
"אסנת היקרה.
אני יודעת שלא ציפית לקבל את טיקו .ואני יודעת שאת פוחדת להשאיר אותו אצלך.
אני מתחננת בפניך ,אם הגעת למצב שבו את קוראת את המכתב הזה ,תדעי שרק את
יכולה להגן על טיקו .ושחס וחלילה את יכולה לסכן את חייו אם תעבירי אותו הלאה.
אם הילד הזה יגיע לרווחה – חייו בסכנה.
אבל אם הוא יישאר אצלכם – עשינו את כל המאמצים כדי שאיש לא ידע על הכתובת
הזו ,ואתם תישארו חסויים .עדיף גם לומר את הדברים ברווחה ,כדי שהרישומים יהיו
מוסתרים.
