Page 35 - Step and repeat document 1
P. 35

‫זמן לברוח | ‪35‬‬

‫"הוא איים עליך!" היא הייתה בשוק‪ ,‬אסנת‪ .‬נפל לה האסימון‪ .‬לרגע היא נעצרה‬
‫והתיישבה‪ ,‬אוחזת בידיה זו בזו כדי להפיג את הרעד שתקף אותה‪ .‬היא אפילו שכחה‬

          ‫לרגע לדבר בלחש‪ ,‬שכחה שהילד טיקו נמצא בחדר שלו‪ ,‬והוא עלול להאזין‪.‬‬

                                       ‫נתי הנהן בראש וסימן לה להוריד את הקול‪.‬‬

‫"אני חושב שאנחנו צריכים לשלוח אותו מכאן כמה שיותר מהר‪ .‬ההורים שלו היו‬
‫מסובכים‪ .‬ממש מסובכים‪ .‬זה לא בסדר שככה יוסי עשה לי‪ .‬זה לא בסדר שהוא ניצל את‬
‫טוב ליבי‪ .‬הוא ביקש להתארח בתום לב‪ ,‬והוא ידע שהוא עלול לסכן אותי‪ .‬אין לי מושג‬

                                  ‫למה הוא חשב שאני אסכים‪ .‬באמת שאין לי מושג"‪.‬‬

                                                       ‫"לי יש"‪ .‬היא הפתיעה אותו‪.‬‬

‫פתאום הרעד הפסיק‪ .‬פתאום היא הרגישה שיש לה כוחות לעמוד ולדבר‪" .‬תשמע‪,‬‬
‫הם לא טיפשים בכלל‪ ,‬יוסי ושרה‪ .‬הם האחרונים שלא חושבים‪ .‬הם ידעו מצוין למה הם‬

                                   ‫מבקשים מאיתנו את העזרה ולא מאף אחד אחר‪.‬‬

                                                             ‫רוצה לדעת גם כן?"‬

                                                                  ‫נתי היה המום‪.‬‬

                                                                    ‫"מה פירוש?"‬

‫"פירושו של דבר‪ ,‬שטיקו דיבר איתי קצת‪ .‬הוא הביא לי מכתב מאמא שלו‪ .‬מכתב שבו‬
‫היא מתחננת שאקח את הבן שלה ואשמור עליו‪ ,‬אם יקרה לו משהו‪ .‬אבל העניין זה לא‬
‫המכתב‪ .‬העניין זה מה שמצאתי בתוך המכתב‪ .‬לאט לאט אני מבינה‪ ,‬שאנחנו לא נבחרנו‬
‫באקראי‪ .‬אנחנו נבחרנו בפינצטה‪ .‬וזה עסק מסובך‪ .‬אם נסרב לעזור לטיקו‪ ,‬אולי נסתבך‬

                                                                         ‫בעצמנו"‪.‬‬

‫נתי נסער שוב‪" .‬על מה את מדברת? אנחנו האחרונים שמסובכים בדברים הפליליים‬
                                            ‫האלו‪ .‬אני לא מוכן שתגידי סתם דברים"‪.‬‬

                  ‫היא הוציאה מסמך כלשהו‪ ,‬ונופפה בו‪ .‬היה בניפוף הזה מעין איום‪.‬‬

                                                                       ‫"מה זה?"‬

                                               ‫"תראה לבד‪ .‬זה מה שהיא צירפה"‪.‬‬

‫הוא בדק את המסמך ופניו חוורו‪ .‬הוא הסתכל על אסנת בחוסר ישע‪ .‬כמעט באובדן‬
                                                                         ‫עשתונות‪.‬‬

‫"לא שאני מחפשת הסברים"‪ ,‬היא אמרה לו בעיניים מושפלות‪ .‬קצת ריחמה עליו‪" .‬זה‬
            ‫פשוט שאני מבינה פתאום‪ ,‬למה הם צנחו עלינו‪ .‬למה הם מבקשים עזרה"‪.‬‬
   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40