Page 32 - Step and repeat document 1
P. 32

‫‪ | 32‬רחל שור‬

‫אני יודעת שאת כועסת עלי‪ .‬שאת מפחדת מאיתנו‪ .‬שאת מרגישה שעשינו משהו לא‬
‫הוגן‪ .‬כדי לעזור לך לכבות את הכעס‪ ,‬אני מציעה לך לדמיין שיש לך ילד יחיד‪ .‬אחד‬

                                          ‫בלבד‪ .‬מה היית עושה כדי להציל את חייו?‬

                                  ‫מעריכה מאד‪ .‬מבטיחה להוקיר לך טובה על כך‪.‬‬

                                                                          ‫שרה"‪.‬‬

                                                                    ‫סוף המכתב‪.‬‬

‫כשהרימה אסנת את עיניה‪ ,‬היא ראתה את טיקו מביט בה במבט קשה‪ .‬רחוק כל כך‬
                                    ‫ממבט של ילד בן שש‪ .‬היא לא ידעה מה לחשוב‪.‬‬

‫"טיקו‪ ...‬מתי‪ ...‬מתי אמא שלך נתנה לך את המכתב הזה?" היא ניסתה למצוא את‬
        ‫המילים הנכונות‪ .‬האם הוא יודע מה כתוב שם? הוא נראה פתאום בוגר כל כך‪.‬‬

‫"אהה‪ ,‬היא נתנה את זה עוד כשהיינו בבית‪ .‬אמרה לי לשמור את זה‪ ,‬אם הם פתאום‬
                                             ‫לא יחזרו ואני ארצה להישאר אצלכם"‪.‬‬

‫"ושאלת אותה מה יקרה אם לא תרצה להיות אצלנו?" סתם‪ .‬השאלה עלתה לאסנת‪,‬‬
                                            ‫פשוט כי לא היה לה משהו אחר לשאול‪.‬‬

                                                                      ‫טיקו צחק‪.‬‬

‫"כן‪ .‬שאלתי אותה‪ .‬והיא אמרה שאין סיכוי‪ .‬והיא באמת צדקה‪ .‬אבל אני רוצה שהם כבר‬
                          ‫יחזרו‪ .‬את יכולה לומר להם שאני מתחרט על כל העסקה?"‬

                                                      ‫ציפייה דרוכה הייתה בקולו‪.‬‬

‫"איזו עסקה?" אסנת קפאה על מקומה‪ .‬גם טיקו נבהל‪" .‬סתם‪ ...‬עסקה כזו‪ .‬שאני‬
‫מתנהג יפה אצלכם ובסוף הם מביאים לי מתנה גדולה‪ .‬לא משנה‪ .‬אני רוצה שהם יחזרו‪.‬‬

                            ‫לא רוצה מתנות וטיולים‪ .‬ודי‪ .‬תגידי להם שיחזרו‪ ,‬בסדר?"‬

‫באותו רגע התקשרו מהרווחה‪ .‬גם המספר של נתי הופיע על הצג‪ .‬אסנת בהתה‬
‫במכתב‪ .‬הסתכלה על טיקו שהוסיף להביט בה‪ ,‬מעורר את רחמיה‪ .‬היא לא הצליחה‬
‫לענות לשיחות‪ .‬פתאום היה לה ברור‪ ,‬שהיא לא יכולה לשלוח ככה את טיקו‪ .‬פתאום‬
‫נדמה לה שהוא יודע דבר או שניים יותר ממנה‪ .‬אולי גם הוא מודע לסכנה‪ .‬אולי גם הוא‬

                                                          ‫מפחד‪ .‬אפילו יותר ממנה‪.‬‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37