Page 4 - MINHAT SHALOM

‫הקדמה‬

‫ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את ימי הרחמים אשר מתחילים באלול ארבעים‬

‫יום קודם ראש השנה שהוא יום הדין וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬ומיד לאחר מכן נתן לנו את עשרת ימי תשובה‬
‫שבהם יכול לתקן האדם את מה שנגזר עליו בראש השנה‪ ,‬ואף פעמים זוכה הוא להציל את עצמו ע"י תשובתו לכל ימי חייו‪,‬‬
‫ובסמוך להם נתן לנו ה' יתברך את יום הכפורים שהוא יום נורא ואיום שבו הקב"ה ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים מכפר‬
‫לנו על עוונותינו‪ ,‬עד שרבי ס"ל שעצם היום מכפר אף בלא תשובה (יומא פה‪ ,):‬ואע"פ שלא קיימא לן כרבי מ"מ מתוך דבריו‬
‫שמעינן שיום זה יום אדיר ונאור הוא שבו מתכפרין לנו חטאותינו ופשעינו‪ ,‬וכמה חובה עלינו לנצל ימים קדושים אלו שלא‬

‫יעברו עלינו כשאר ימי השנה ח"ו‪.‬‬

‫ועיין בחינוך (מצוה שי"א) שכתב ומשורשי מצות המועד הזה שהוא ראש השנה שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד‬

‫אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה‪ ,‬כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה‪ ,‬והוא רב חסד מטה כלפי‬
‫חסד‪ ,‬וכיון שהם מועטים מעביר עליהן‪ .‬ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק‪ ,‬נפרע מהם מעט מעט‪ ,‬וכעין מה שאמרו‬
‫זכרונם לברכה (ע"ז ד‪ ).‬אוהבו נפרע ממנו מעט מעט‪ .‬ואם לא יפקדם עד זמן רב‪ ,‬יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כלייה‬
‫חלילה‪ .‬נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם‪ ,‬ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים‪.‬‬
‫ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי‪ ,‬ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה‪ ,‬וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים‬

‫בו‪ ,‬כי התרועה קול שבור‪ ,‬לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים‪.‬‬

‫המגיד מדובנא השמיענו שניתן להשתמש בתפילות הימים הנוראים בכדי להגיע לחשבון נפש נוקב‪ ,‬וכדרכו בקודש‬

‫המחיש זאת במשל‪ ,‬מעשה באדם שבתו הגיעה לפרקה והציעו לו חתן מעיר רחוקה‪ .‬ביקש האיש לעמוד על טיבה של‬
‫המשפחה‪ ,‬מה עשה? קם ונסע לאותה עיר והתעניין לדעת באיזו חברה מתרועע אבי הבחור ומי הם חבריו‪ ,‬שהרי אם בן תורה‬
‫הוא ודאי נמנה עם מקורבי הרב‪ ,‬מתפלל במנינם של בני התורה ומעורה בקהל הלומדים בעיר‪ .‬אם סוחר הוא הרי חבריו‬
‫הם סוחרים ועשירי העיר‪ ,‬ואם ישמע שהוא מתרועע עם יושבי הקרנות ומבלה את עתותיו בחברתם‪ ,‬ידע שהוא נמנה עמם‪,‬‬
‫שהרי 'כל עוף למינהו ישכון' ואדם בדומה לו‪ ,‬ולא לחנם הלך הזרזיר אצל עורב‪ ,‬אלא מפני שהוא מינו‪ .‬הוא הדבר בעניננו‪,‬‬
‫אם ירצה האדם לערוך את חשבון נפשו ולאתר את מצבו‪ ,‬לדעת האם הוא מבני העולם הבא‪ ,‬שהרוחניות היא שאיפתם‬
‫וההתעלות מטרתם‪ ,‬או שהוא מדרי מטה‪ ,‬שואף לגשמיות וכל עמלו לפיו ‪ -‬יראה היכן הוא מתעורר ביותר שאת בתפילות‬
‫בימים הנוראים‪ ,‬היכן חם לבו בקרבו ובהגיגיו תאכל אש‪ ,‬האם בבקשו "זכרנו לחיים"‪ ,‬או בהעתירו "מלוך על כל העולם כולו‬

‫בכבודך"‪.‬‬

‫ובתחילת ספר אור יהל להגרי"ל חסמן זצ"ל כתב בנו מתולדותיו דכשנתמנה לרב בפלך סובאלק‪ ,‬דרש שם בעיירה‬

‫לפני הקהל הכפרי קודם תקיעת שופר וכך אמר להם‪ ,‬רבותי הנה אתם באים לבית ה' ביום הדין‪ ,‬ניתנה לכם הזדמנות‬
‫מופלאה וחד פעמית לשפוך שיח לפני אביכם שבשמים‪ ,‬לבקש ממנו על נפשותיכם ועל נפש משפחותיכם‪ .‬והנה מגיעות‬
‫תפילותיכם ובקשותיכם לשערי שמים לפני הבוחן ובודק כליות ולב‪ ,‬ומה נשמע בהן? מה הן בקשותיכם והרהוריכם ברגע‬
‫נשגב וקדוש זה? "רבונו של עולם הבה לנו תפוחי אדמה‪ ,‬תן לנו קמח וגריסין"! היכן הנשמה שלכם? היכן יהדות שלכם‬
‫והמעשים הטובים? "מי יעלה בהר ה''‪ ,‬ואיך תעלו אתם להר ה' ואיך תקומו במקום קדשו אם אין לכם אפילו את הצורך‬

‫וההרגשה לשאוף למשהו נעלה יותר מאשר הקמח והגריסין?‬

‫קהל הכפריים בבית הכנסת שהיתה להם זו דרשתו הראשונה של הרב החדש‪ ,‬עמדו נדהמים ונרעשים נוכח ההתקפה‬

‫המוחצת הזו על שממון חייהם‪ ,‬ונוכח החשיפה המכאיבה הזו של ריקנות נשמותיהם‪ ,‬זו הפעם שמעו לראשונה דברים‬
‫מייסרים ונוקבים כאלה תוך התלהבות עילאית והתרגשות נסערת של רב כמו אב אוהב ודואב‪ .‬הנה עומק המוסר היוצא‬
‫מפה קודשו של האור יהל הוא שכל הבקשות על ענייני עוה"ז הם בגדר בקשות על "תפוחי אדמה"‪ ,‬וכמו שפשוט שאף אחד‬
‫אינו מבקש במעמד הנשגב הזה של יום הדין על תפוחי אדמה‪ ,‬כך אין לו לבקש על דירה ופרנסה וכדומה‪ ,‬אלא עיקר תפילתו‬
‫צריכה להיות על גילוי מלכותו יתברך‪ ,‬וממילא כשישוב האב לשכון עם בניו חביביו מובטח להם שיהיו סמוכין על שולחנו‬

‫הערוך בכל טוב ולא יחסר להם כלום‪.‬‬

‫והמשיל על כך המגיד מדובנא זצ"ל לאדם אחד שהלך בדרך‪ ,‬והרעב הציק לו מאד‪ ,‬לא היה לו במה לשבור את רעבונו‬

‫והמשיך ללכת בדרכו יגע ורעב‪ .‬השמש קפחה על ראשו הוא היה גם צמא למים‪ ,‬לשונו דבקה לחכו והוא חש כי עומד הוא‬
‫להתעלף‪ .‬לפתע ראה בקתה בצד הדרך‪ ,‬הוא סר אליה וראה שולחן ערוך לאכילה‪ ,‬נקש על הדלת ובעל הבית יצא לקראתו‪.‬‬
‫חשב בנפשו מה אבקש? אם אבקש לשתות הן אשאר רעב‪ ,‬ואם אבקש לאכול הרי שאשאר צמא‪ ...‬מה עשה? ביקש מבעל‬
‫הבית כי יזמינו לארוחה על שולחנו‪ ,‬וממילא היה לו לאכול ולשתות כל צורכו‪ .‬והנמשל הוא עלינו בגלותנו שהרינו כאותו‬
‫הלך עני חסר כל‪ ,‬צמאים ברוחניות ורעבים בגשמיות‪ ,‬מה נבקש ולמה נשים את מגמת פנינו? הפתרון המושלם יהיה לבקש‬

‫מהקב"ה שיזמיננו לשולחנו‪ ,‬כלומר לבקשו שיקבץ את נדחנו ויבנה את בית מקדשו וממילא לא יחסר לנו מאומה‪.‬‬

‫ועוד המשיל המגיד מדובנא‪ ,‬מעשה בעני מרוד מטופל בילדים שבתו הגיעה לפרקה‪ .‬היה לו אב עשיר בעיר רחוקה‬

‫ולכן החליט העני לנסוע לאביו ולבקש ממנו כסף להוצאות החתונה‪ .‬נסע העני ובסמוך לעירו של אביו חלה במחלה קשה‪.‬‬
‫הביאוהו לבית אביו שהזעיק את טובי הרופאים והוציא ממון רב עד שריפא את בנו והעמידו על רגליו‪ .‬אמרו לבן עליך‬