Page 171 - 30322
P. 171
הרגע הנוכחי |171
הכרטיס במזומן ,ועברתי את ביקורת הגבולות בלי בעיה .באולם
ההמראות קניתי לעצמי קפה ולחמנייה עם צימוקים .לאחר מכן המרתי
כמה דולרים לאירו כדי לקנות כרטיס חיוג .עדיף לוודא שליסה בניו
יורק לפני שאעלה על המטוס .התקשרתי כמה פעמים לסאליבן ,אבל
לא הייתה תשובה .מוזר ביותר ,כי השעה בניו יורק הייתה שלוש
לפנות בוקר.
או שסבא שלי ישן ממש חזק או שהוא לא בבית.
קניתי מגזינים אמריקאיים" :המלחמה בטרור" של ג'ורג' בוש
ו"ציר הרשע" שלו עמדו במוקד הידיעות .לאחר מכן נשמעה קריאה
לנוסעים לעלות לטיסה .התיישבתי בין ֵאם שניסתה להרגיע את בנה
הפעוט למתבגר מיוזע שהקשיב למוזיקה שלו בקולי קולות.
לאורך רוב הטיסה נזכרתי במה שקרה אתמול ,סליחה ,בשנה
שעברה...
ב־ 11בספטמבר הגעתי למטבחים של "אמפנדה פאפאס"
והופתעתי לגלות את ליסה יושבת ליד הדלפק כאילו חיכתה לי.
כשראתה אותי ,היא נפלה על צווארי בדמעות .הפיגועים עוררו אצלה
רעב מטורף לחיים .למרות היום הכאוטי מצאנו זה את זה ואהבנו זה
את זה .בבהיל ּות ,ללא מעצורים ,ללא הבטחה למחר.
כש"עזבתי" היא ישנה במיטה שלה .נעלמתי בלי לדון בעתיד
שלנוְ .למה אני אמור לצפות עכשיו? האם היא תקדם את פניי בחיוך
או בסטירה?
הרגשתי כאילו הטיסה לא תסתיים לעולם .כשהמטוס נחת בנמל
התעופה קנדי ,מיהרתי להיכנס למונית ונתתי לנהג את כתובת הדירה
במורנינגסייד הייטס.
השעה הייתה כמעט שתים־עשרה בצהריים כשהגעתי לפינת
הרחוב .ביקשתי מהנהג לחכות לי ועליתי במדרגות בזריזות .לחצתי
על הפעמון ,אבל איש לא ענה .למרות אמצעי הזהירות ,לנה מרקוביץ',
השכנה הנודניקית ,כנראה שמעה אותי ,כי היא יצאה למסדרון חמושה
בתרסיס גז מדמיע .היא ניסתה לרסס אותי אבל חמקתי מעימות .זה
באמת לא היה עיתוי הולם למאסר משטרתי .נסעתי במונית שלי
בחזרה לוושינגטון סקוור .דפקתי על דלתו של סאליבן ,אך בדומה
