Page 172 - 30322
P. 172
| 172גיום מוסו
לביקור אצל ליסה ,גם כאן לא היה כל מענה .כשעמדתי לפנות לאחור,
ראיתי מעטפה ששמי הפרטי מופיע עליה ,תחובה בין מלתעות המקוש
בצורת אריה.
שלום ילד,
אף פעם לא האמנתי באלוהים.
אולי אני טועה.
אולי יש אדריכל גדול שמושל בגורלנו .אולי הוא אפילו רחמן
לפעמים.
אשמח אם תחזור היום...
אשמח שתהיה שם כמו שאני יכולתי להיות שם לפני כמעט
ארבעים שנה.
אני לא מאמין באלוהים ,ובכל זאת כבר כמה שבועות אני מתפלל
לבד בפינה שלי .בלי שותף לאמונה ,בלי לדעת ֵאילו מילים לומר.
בלי לדעת כלל מה אוכל להבטיח בתמורה.
ולכן אם יש אלוהים בעולם הארור הזה ותחזור היום ,אל תבזבז
דקה! בוא לפגוש אותנו במחלקת היולדות בבית החולים בלוויו.
מהר!
אתה עומד להיות אבא!
.2
אני רץ.
מל ּווה באחות אני רץ במסדרונות בית החולים.
הפעם האחרונה שבאתי לכאן הייתה לפני שמונה שנים .ליסה
בלעה אז קוקטייל של כדורים לפני שחתכה לעצמה את הוורידים.
כדי לשים קץ לחייה.
היום היא העניקה חיים חדשים.
הגלגל מסתובב .צריך לדעת לספוג את המהלומות .צריך לגלות
כוח עמידה .לכופף את הגב .לתת למבול לעבור .לשרוד אותו .רוב
הזמן המטוטלת חוזרת בסופו של דבר לצד השני.
ובדרך כלל ברגע הכי פחות צפוי.
