Page 10 - 26114מ
P. 10
יהודית איתן
כוכי ,הבת של ניסו ,עומדת על המפתן.
"מה זה ,הוא לא נורמלי ,מי מביא כלב לחנות ,מה זה נבהלתי",
היא אומרת ומרימה כף יד ללב .בת שבע אומרת שעל הבוקר היתה
צריכה לנקות .לא בא לה לריב עם רחמים והלוואי שיבוא פקח למה
הנביחות משגעות את כל המתחם .גם שושנה אומרת ,רק אף אחד לא
רוצה לריב.
"זה מה זה לא מתאים הרעש הזה ,בתשי .אני גם ככה לחוצה.
כמה סידורים יש לנו ,אללה יוסטור ",אומרת כוכי ומתיישבת על
הספה.
"קומי־קומי ,אין זמן ,אני רוצה שתלבשי את השמלה ונראה מה
עוד צריך לעשות .תחליפי בגדים ותעמדי פה מול המראה ,נסתכל על
הכול .הוא לא בא איתך היום?"
"לא ,הלך לראות את האולם ,אמא שלו והוא .גם כן זותי נדחפת".
"שלא תחשבי ,אימהות גם נלחצות .עכשיו תחליפי ,נראה".
כוכי נכנסת לתא המדידה ,יוצאת עם השמלה ,מחזיקה באזור
החזה .בת שבע מסמנת עם סיכות" .את שומעת ,אתמול ,איזה סיפור
היה לי עם ברכה".
"זאת משיכון ד'? שפותחת בקפה?"
"כן ,כן ,זותי .היה מה זה לא נעים .אני כועסת על לימור בחיי.
היא לא סיפרה לי שברכה רצתה את השמלה מוכנה למדידה לבת
שלה .באה ,ראתה שהשמלה לא מוכנה ,כולה עם סיכות ,התחילה
לצעוק".
"יו ,איזה פדיחה ,מה עשית?"
"באתי אליה אמרתי לה סליחה ,אני מצטערת ,לא הבנתי שלימור
סיכמה איתך מדידה .בואי ,שבי ,אני יכין לך כוס קפה .היא לא נרגעה,
10
