Page 72 - 26114מ
P. 72

‫יהודית איתן‬

‫איציק ליווה את מריה לבדיקות‪ ,‬וכשיצאו הלכו לאכול במסעדה‪.‬‬
‫אתמול אכלו ארוחת בוקר ליד דיזנגוף‪ ,‬שלשום גם יצאו‪ ,‬הוא דואג לה‪.‬‬
‫מריה מסתכלת עליו ונותנת לו נשיקות על הגומה שלו בלחי‪ .‬אומרת‬
‫לו "קרסיבי" ומחייכת כאילו יש לה את הגבר הכי שווה בעולם‪ .‬היא‬
‫מלטפת לו את השערות ואומרת לו כמה יפה לו הלבן בצדדים ואיך‬
‫זה שיש לו קוצים כמו לבחור צעיר‪" .‬רק תוריד את הכרס‪ ,‬איציק‪",‬‬
‫היא אומרת‪ .‬בא לו לעשות לה טוב‪ .‬כל היום לא פתח את הסלולרי‪.‬‬
‫למה? הוא לא יודע‪ .‬בכלל‪ ,‬הוא התחיל להתנתק ממה שרגיל‪ ,‬לראות‬
‫אם יש נסיעה‪ ,‬אם קוראים לו בקשר‪ .‬החודש כמעט לא עבד‪ .‬איך‬
‫הרשה לעצמו‪ ,‬לא יודע‪ .‬היו הוא ומריה‪ ,‬אחרי התאונה עוד יותר נקשר‬
‫אליה‪ .‬ראה כמה היא לבד‪ ,‬איך צריכה אותו‪ .‬היא לא אמרה‪ ,‬הוא לבד‬
‫בא לו להישאר איתה‪ .‬איך בא לו הרעיון של המילואים‪ ,‬איציק מחייך‬
‫לעצמו‪ .‬גיורא זרם‪ ,‬זה גבר־גבר‪ ,‬מבין עניין‪ .‬הוא לא חושב קדימה‪,‬‬
‫גם לא רוצה לחשוב‪ .‬נתפס במריה כבר גם עם הלב‪ .‬הוא יודע‪ ,‬זה הכי‬
‫מסוכן‪ ,‬אבל מה‪ ,‬כבר לא בידיים שלו‪ .‬כאילו מתחיל את החיים מחדש‪.‬‬
‫בערב החליט לחזור לעניינים‪ ,‬פתח את הסלולרי ונפל לו הלב‪ ,‬איזה‬
‫עשרים הודעות והכול מלימור‪ ,‬מירדנה‪ ,‬דחוף‪ .‬וכששמע מה‪ ,‬נלחץ כל‬
‫כך ואמר למריה‪" ,‬אני טס‪ ,‬רק שלא קרה אסון‪ ".‬עכשיו הוא בדרך‪,‬‬
‫לוחץ על דוושת הגז בלי חשבון‪ ,‬חייב להגיע מהר לראות מה קורה‪.‬‬
‫המחשבות עפות לכל הכיוונים‪ .‬מדמיין אולי תאונה‪ .‬הוא בדרכים‪,‬‬
‫רואה כל הזמן‪ ,‬אללה יוסטור רק לא תאונת דרכים‪ .‬אולי פינו אותה‬
‫לבית חולים והוא עם מריה אפילו לא יודע? מה עוד יכול להיות? איך‬
‫זה שלא חזרה הביתה? איך זה שלא התקשרה לבנות? אף פעם לא קרה‬
‫דבר כזה‪ ,‬בטוח אסון‪ .‬אולי מתה? אולי‪ ...‬מה יכול להיות? הוא רוצה‬
‫להיות בבית‪ ,‬מהר‪ ,‬להתקשר למשטרה עוד פעם‪ ,‬יש לו שם את ששון‬

                                ‫‪72‬‬
   67   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77