Page 80 - 26114מ

‫יהודית איתן‬

‫"כן‪ ,‬אני מקשיב‪ ,‬גברת כהן‪ ",‬הוא אומר שוב ומפנה את המבט‬
‫אליה‪.‬‬

‫"אני רוצה לפתוח חשבון‪ ",‬היא אומרת ומתחרטת‪" .‬אתה יודע מה‪,‬‬
‫לא חשוב‪ .‬רק תגיד לי מה קורה‪ ,‬אני צריכה לשיפוצים‪ ",‬היא אומרת‬

‫יותר בביטחון‪.‬‬
‫"אתם לא מתואמים‪ ,‬גברת כהן? לפני שבוע בעלך‪ ,‬עכשיו את‪"...‬‬

‫"מה בעלי?"‬
‫"היה פה‪ .‬הוציא סכום גדול‪ .‬אולי כבר שילם לשיפוץ? לא יודע‪,‬‬
‫הייתי בטוח שאמר לך‪ .‬הסכום הזה יספיק לשיפוץ?" הוא נוקב בסכום‬
‫שנותר בחשבון‪ .‬בת שבע מחווירה‪ .‬היתה צריכה להפריד מאז שהסלון‬
‫ככה מצליח‪ ,‬לפתוח לעסק‪ .‬היא יושבת דוממת‪ ,‬איך ייתכן שאיציק‬

‫הוציא מהחשבון את הכסף‪ ,‬מה זה‪ ,‬כבר חשב להיפרד?‬
‫היא ממשיכה לשבת עוד איזה זמן‪ ,‬לבסוף אומרת‪" ,‬טוב‪ ,‬תן לי‬

‫לחשוב‪ ",‬וקמה מהכיסא‪.‬‬
‫"את בסדר‪ ,‬גברת כהן?" שואל המנהל והיא כבר מחוץ לדלת חדרו‪,‬‬
‫ממהרת לצאת מהבנק‪ ,‬נשענת על הקיר החיצוני‪ ,‬מנסה להסדיר את‬
‫נשימותיה‪ .‬אמרה לאיציק שקרן רמאי בוגד‪ ,‬הנה‪ ,‬הכי בוגד שבעולם‪.‬‬
‫איך עשה לה ככה מאחורי הגב‪ ,‬איך יכול להיות‪ ,‬היא לא מאמינה‪,‬‬
‫לא מאמינה‪ .‬בנתה על זה לשיפוץ של אלברט‪ ,‬לחתונה של ירדנה‪,‬‬

‫לנסיעה לפריז‪ ,‬לבדים‪ ,‬למה לא‪ .‬גם משכורת לאהובה‪ ,‬ליפה‪.‬‬
‫בת שבע מתיישבת על ספסל בקרבת הבנק‪ .‬התיק האפור מונח‬
‫על ירכיה‪ ,‬ידיה משולבות עליו‪ .‬בבת אחת נשארה מרוקנת‪ ,‬בלי‬
‫אוויר‪ .‬הראש שלה עובד‪ ,‬מחשב חישובים‪ .‬היא תפתח חשבון חדש‬
‫בתל אביב‪ ,‬שמה לא מכירים‪ ,‬לא ישאלו שאלות‪ .‬מזל החביאה כספים‬
‫בראש של הבובה בוויטרינה‪ .‬איך באה לה המחשבה שלא תישאר בלי‪.‬‬

‫‪80‬‬