Page 82 - 26114מ
P. 82
יהודית איתן
בבכי שעה ארוכה .לאחר שעה קמה ,מיישרת את בגדיה ,מרגישה
קרובה לאביה כפי שמעולם לא הרגישה בעודו בחיים.
"הוא משתגע ,לא יודע מה לעשות עם עצמו .התקשר אלי אמר שהוא
לא ישן ,ביקש שתענו לו ,שלא תסננו אותו".
"תגידי ,את עושה צחוק? משתגע? תראי איך עבד עלינו ,כבר
אני לא יודעת כמה זמן .ובסוף עוד אמר מילואים .איך ,איך הוא לא
מתבייש ,תגידי .אני לא מסוגלת לראות אותו ,לא לשמוע אותו".
"דיברת איתו בכלל שאת אומרת ככה?"
"מה יש לי לדבר איתו ,תגידי? איזה פרצוף יש לו? הוא לא פגע רק
באמא בצורה שאי אפשר לתאר ,הוא פגע גם בנו! אין דקה שעוברת
שאני לא חושבת על זה .תארי לך ,הוא נסע עם המונית שלו ,כאילו
לקחת את נחמיאס ,ומאחורי הגב בגד! תגידי לי ,איך אפשר לסלוח על
זה ,להבין את זה? ואמא שעובדת כמו חמור ,בשביל כולנו דרך אגב.
והוא ,רק שתדעי ,לא הרוויח חצי ממנה .אז עכשיו בא לו ,ראה איזה...
מה אגיד ,עדיף שלא אגיד מי ,והלך אחריה? לא .זה לא יעזור לו .אצלי
הוא גמר האיש הזה ".ירדנה משתתקת לרגע וממשיכה" ,ונחמיאס ,בא
לי להקיא ממנו ,גם זה חתיכת אפס .עזר לו להסוות את הכול".
"איך את יודעת?"
"איך אני יודעת? את מי הוא לקח בכל שבוע לתל אביב? לא את
נחמיאס? נו באמת ,תעשי טובה".
"איך שלא יהיה ,האיש הזה הוא אבא שלך .ואם את מאמינה
או לא ,הוא כן כואב לו .לא מפסיק לבכות לי .בחיי כואב לי הלב
82
