Page 86 - 26114מ

‫יהודית איתן‬

‫היא מתמוטטת חזרה ונשכבת‪ .‬מאיפה תגייס את הכוח לחזור לחיים‪.‬‬
‫איך נפרדים משגרה‪ ,‬מהרגלים מהחצי של עצמך‪ .‬איך שמים בצד‬
‫את הכאב‪ ,‬את הכעס וממשיכים‪ .‬היא בא לה להוציא את הדברים של‬
‫איציק להעיף לו לקיבינימט‪ ,‬לא‪ ,‬היא לא תעשה את זה‪ ,‬תשאיר את‬
‫הבית ככה‪ ,‬לא תחתוך לשניים‪ ,‬למה יהיה לה עוד יותר קשה‪ .‬עכשיו‬
‫היא רוצה לחזור לסלון‪ ,‬לראות מה עשו בבכרך‪ ,‬לראות מה תעשה עם‬

‫הכסף‪.‬‬

‫בת שבע שומעת לחישות ליד הדלת‪ .‬היא הולכת לראות‪ ,‬פותחת את‬
‫הדלת‪ ,‬שושנה ויפה בחוץ‪ ,‬ליד הוויטרינה‪ ,‬מסיטות את ראשן לעברה‬

‫מופתעות‪.‬‬
‫שושנה אומרת בקול גבוה‪" ,‬הי‪ ,‬בתשי‪ ,‬מה שלומך?" בנימה של‬

‫דאגה‪.‬‬
‫בת שבע מיישירה אליהן מבט‪ ,‬מסתובבת ונכנסת לסלון‪ .‬סוגרת‬
‫את הדלת‪ .‬היא? שירחמו עליה? לא שושנה ויפה ולא אף אחד בעולם‪.‬‬
‫היא הולכת למטבח ומעמידה מים‪ .‬עלה לה העצבים לראש‪ .‬עדיף יפה‬
‫לא תיכנס עכשיו למה שתיתן לה לנוח רגע‪ .‬שרחמים זה הכי עושה‬
‫פצע‪ ,‬שם את המלח לתוכו ומגדיל את העצוב‪ .‬לא בת שבע כהן‪ ,‬לא‬
‫יעשו לה ככה אף פעם‪ .‬נפלה‪ ,‬היא לא אומרת‪ ,‬על הפנים‪ .‬אבל אתמול‬
‫בלילה אחרי הדיבור של הבנות החליטה‪ ,‬די‪ .‬חאלס‪ ,‬הבנו‪ .‬איציק הלך‪,‬‬
‫לקח את הכסף שלו‪ ,‬גם שלה‪ ,‬שיבנה לו בית אחר‪ ,‬מה שיחליט‪ .‬עכשיו‬
‫היא עם הבית‪ ,‬עם הבנות‪ ,‬עם הסלון‪ .‬תמשיך את החיים ככה כמו‬
‫שהיא‪ ,‬ולא רוצה לראות את הפרצוף החמוץ‪ ,‬לא של יפה ולא של‬

‫‪86‬‬