Page 81 - 26114מ

‫בת שבע סלון כלות אשדוד‬

‫הנה עכשיו‪ .‬שאמא שלה תמיד אמרה‪ ,‬תשימי בצד‪ ,‬לא יודעים מתי‬
‫יבוא יום שחור‪ .‬היום זה שחור‪ ,‬אבל לא מהצד של הכסף‪ ,‬מהצד של‬
‫האמון‪ .‬אין אמון‪ ,‬זהו‪ .‬אנשים קרובים־קרובים אומרים אני אוהב אותך‪,‬‬

‫אבל הנה‪ ,‬איך התהפך‪.‬‬
‫בת שבע מתחילה ללכת ברגל‪ ,‬מתרחקת מהבנק‪ ,‬מגייסת את‬
‫הפרקטיות שלה‪ ,‬עכשיו היא חייבת‪ .‬לפתע נזכרת שהשאירה את‬
‫האוטו ליד הבנק‪ .‬צועדת חזרה‪ ,‬מתניעה ונוסעת‪ .‬עם מי תדבר‪ .‬אמא‬
‫שלה בקבר בחיפה איפה שהיו גרים לפני שמתה‪ .‬אבא שלה כאן‪,‬‬
‫באשדוד‪ .‬היא חייבת לדבר למה אחרת תתפוצץ‪ ,‬לא רוצה לחזור‬
‫ככה לבנות‪ .‬לא תדבר עם אח שלה למה הוא מזמן לא בתמונה‪ ,‬איפה‬
‫הוא ואיפה היא‪ .‬בת שבע נוסעת לבית הקברות‪ ,‬מטפחת על ראשה‪,‬‬
‫צועדת לעבר הקבר המו ּכר‪ ,‬יש מקום לשבת‪ .‬היא תבכה טוב־טוב‪.‬‬

‫ששמה מותר‪.‬‬
‫היא מתיישבת למרגלות המצבה‪ .‬מנקה את האבק‪ ,‬מזיזה עלים‬
‫יבשים‪ ,‬מצטערת שלא הביאה נר‪ .‬מיטיבה את המטפחת שעל ראשה‪.‬‬
‫אומרת‪" ,‬אבא‪ ,‬אבא‪ .‬תעזור לי‪ .‬אף פעם לא עזרת לי‪ ,‬אולי עכשיו‪,‬‬
‫תשלח לי ברכה‪ ".‬דמעות זולגות מעיניה‪ .‬היא מחטטת בכיס החיצוני‬
‫של התיק‪ ,‬שולפת ממחטה ורודה‪ ,‬מקנחת את האף‪ ,‬מנגבת את‬
‫הדמעות‪" .‬איציק שבר לי את הלב‪ ,‬את האמון‪ ,‬הלך עשה דברים שלא‬
‫עושים לאישה של שלושים שנים‪ ,‬איזה מין גבר זה‪ ,‬הלך מצא אישה‬
‫אחרת‪ .‬מה‪ ,‬מה לא טוב בי‪ .‬למה ככה אני לא יודעת‪ ",‬היא בוכה בקול‬
‫עמוק‪ ,‬פנימי‪ ,‬הדמעות ממשיכות לשטוף את פניה‪" .‬אני יודעת‪ ,‬לא‬
‫אהבת אותו‪ .‬אמרת אין אמון באשכנזים‪ .‬לא‪ ,‬הוא היה בעל טוב‪ ,‬אני‬
‫לא יודעת מה נכנס בו‪ ,‬כאילו דיבוק‪ .‬הלך מצא אישה אחרת‪ ,‬הלך‬
‫הוציא כספים שלנו שנינו‪ ,‬איך הוא עושה ככה‪ ".‬בת שבע ממררת‬

‫‪81‬‬