Page 68 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫·‬

‫משו שהחוטי' הללו אינ מעיקר הלבישה ואי‬ ‫תפירות ולא היה צרי לקשור ושפיר מחייב על‬
‫לאו שהקשירה בגו הטלית היא שטענז לא היה‬ ‫הקשיר' בפ"ע‪ .‬ומיושב קושית תי"ט וקרוב לזה‬
‫למיחש משו כלאי ולדעתי היא סברת עיקש‪.‬‬
‫מצאתי עתה במשנת חכמי )שבת פ"ז מ"ב(‪.‬‬
‫‪ Ó"Ó‬הרווחנו דעכ"פ אמת הוא דלרמב" טווה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בעיקר קושי' מג"א על העיטור שהעלה‬
‫חוט א' חצי' צמר וחצי' פשת ואי בזה‬
‫משו כלאי ‪ ,‬יהיה מאיזה טע שיהיה‪ ,‬וליכא‬ ‫שהנוהגי כוותיה סתרי אהדדי כתבתי‬
‫רק משו תלי' בבגד הסדי ‪ .‬ומעתה כשמכניסי'‬ ‫בגליו ש"ע שלי„ ליישב מנהגי הותיקי' עפ"י‬
‫לתו נקבי הבגד אפי' יהיו ב' נקבי כדעת‬ ‫מ"ש הרמב" )כלאי י‪ ,‬ב( והארי ב"י בי"ד סי'‬
‫העיטור‪ ,‬מ"מ ליכא ב' תכיפות שעטנז שהרי‬ ‫שי" דאי מחייב משו כלאי בטווי' לחוד בלא‬
‫התכלת אינו נכנס אלא לתו חור א' וחציו הלב‬ ‫אריג‪ ,‬ונדחק הב"י ממ"נ‪ ,‬אי בעי שלשת שוע‬
‫לתו חור השני ואי כא אלא תכיפה אחת‬ ‫וג נוז אמאי מחייב על לבד ‪ .‬ועוד הרמב" )ש‬
‫ושפיר הוכיח רבא דצרי לקשור‪ .‬והנה לא ראיתי‬ ‫ה"ד( מייתי בעצמו ראי' דלא בעי' שלשת‬
‫בפני בעיטור אי ס"ל בהא כהרמב" אי לא‪,‬‬ ‫מכלאי בציצית‪ ,‬ואי סגי בחדא מיניהו א"כ‬
‫מ"מ הרווחנו דאנשי מעשה החוששי להעיטור‬
‫נמלטו ממה שהשיג עליה מג"א דהוה תרתי‬ ‫אמאי לא מחייב אטווי' לחוד‪.‬‬
‫דסתרי‪ ,‬דליתא‪ ,‬דאפשר דה חוששי לדעת‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬ממקומו הוא מוכרע ממקו שהביא‬
‫רמב" הנ"ל‪.‬‬
‫ראי' מציצית דלא בעי' שלשת ביחד‬
‫‡‪ ˙„Â‬פתיחות החנו' בחה"מ נתקלקלה השורה‬ ‫מש מוכח דלא מחייב אטווי' לחוד‪ .‬שהרמב"‬
‫פסק )הל' ציצית א ו( שעושה ז' לב וא' תכלת‪,‬‬
‫בכל המקומות בעו"ה ונתפשטה‬ ‫ועב"י א"ח סי' י"א וש העתיק ג תשובתו‬
‫המספחת מימי ימימה ולא ישמעו‪ .‬ע"כ מוטב‬ ‫לחכמי לוניל מספרי ומקרא דעושה חוט א' חצי'‬
‫שיהי' שוגגי וכו' אבל א יש ביד מעלת‬ ‫לב וחצי' תכלת ע"ש‪ .‬והנה בסדי שהלב הוא‬
‫לעמוד בפרצה בבית חמי הקצי שי' אשרי‬ ‫פשת מי בגד הרי הוא טווה חוט א' חצי' פשת‬
‫ואשריו א ישמע יברכהו ה' ויעל על במתי‬ ‫לב וחצי' צמר תכלת‪ .‬וק' מנ"ל דקשר עליו‬
‫הצלחה‪ .‬ועתה אתה ברו ה' צלח ורכב על דבר‬ ‫דאוריי' דלמא לאו דאוריי' וכלאי בציצית לאו‬
‫אמת וענות צדק תזכה לחזוק כל בדק ובנו ממ‬ ‫משו תלי' בבגד הוא אלא משו טוויי' החוט‬
‫הוא‪ .‬אע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' לרבא דבטווי'‬
‫חרבות עול מוסדי דור ודור תקומ ‪.‬‬ ‫לחוד ליכא משו כלאי עד שיארג או עד‬
‫‪È"„ ÌÂÈ ·"Ù ‰Ù ˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬
‫שיקשור ג"כ‪ .‬ומוכח דינו של הרמב" ‪.‬‬
‫‪.˜"ÙÏ ‡"Ú˜˙ ÊÂÓ˙ È"Á‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫‪ ÈχÂ‬יש לפקפק קצת ולומר דלמא בעלמא יש‬

‫בטווי' משו כלאי והכא היינו טעמא‬

‫˙˘‪· ‰·Â‬‬

‫] ‪[‰È ÂÓÓ· ‰ÂˆÓ „È·Ú˙ÈÏ„ ˘È È‡Ï ‰ÈÏ ‡ÁÈ‬‬

‫בעני ניחא לי' לאינשי דליתעבד מצוה בממונא‪,‬‬ ‫˘‪‰"Î ˘"‡‰ ‚ÏÙÂÓ‰ 'Á·‰ È„ÈÓÏ˙Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫ואברר לו הלכה זו בעזה"י‪.‬‬ ‫‡‪.È" ˘¯‰ Ô¯‰‬‬

‫‚¯‪ Ô ÈÒ‬בבכורות כ"ח ע"א דלהכי קבעו חז"ל ג'‬ ‫‚‪ ‰"È‬הגיעני וא כי אי מהראוי להשיב על‬

‫גרנות למעשר בהמה שתהיה בהמה‬ ‫שאלה הלכה למעשה לתלמיד יחידי‬
‫מצויה לעולי רגלי אע"ג עד שלא הגיע הגור‬
‫מותר למכור‪ ,‬מ"מ ניחא ליה לאינש דליתעבד‬ ‫במקו שיש לו רב ומארי' דאתרי'‪ .‬מכ"ש בדיני‬

‫ממונות א מ"מ אשיבהו עמ"ש בשילהי אגרת‬

‫„‪Ô·Ï ÔÈËÂÁ ‰Ú·˘Â ˙ÏÎ˙ ÔÈËÂÁ ‰ ÂÓ˘Ó „Á‡ ‰È‰È„ '΄ (Â"‰ ‡"Ù ˙ȈȈ) Ì"·Ó¯‰Î Ë"‰Ú·Ï Ï"Ò„ Ï"È :Ì˘ Ò"˙Á‰ Ï"Ê .‬‬
‫‪˙Á‡ ‰ÙÈÎ˙ ‡Ï‡ · Ôȇ˘ „Á‡ ·˜ Ï Ì‡ ÈÎ ˙ÏÎ˙‰ ÒÈ ÎÓ Â È‡˘ ‡ˆÓ ˙ÏÎ˙ ȈÁÂ Ô·Ï ÈˆÁ ‰˘ÂÚ '‡ ËÂÁ„ ÂÓ˘· È"· Î"ÎÂ‬‬
‫‪‡ÎÈÏ„ Â˙ËÈ˘ ÁÈΉ ‰ÊÓ ‡"‚Ó‰ ˙È˘Â˜ ÂÏ ‰˘˜ ‰È‰Â ¯ÂËÈډΠÌ"·Ó¯‰Ï Ï"Ò Èχ .ÌȇÏÎ ‡ÎÈÏ ÔÂÈÏÚ ¯˘˜ ¯˘Â˜˘ Â‡Ï È‡Â‬‬

‫‡‪.ÂÓ 'ÈÒ ¯ÊÚÈχ „È ˙"¢·Â „"È˜Ò Ì˘ (¯ÙÂÒ) ÌÈÈÁ ˙¯Â˙ 'ÈÚ .Ì˘ „"·‡¯‰Î ‡Ï ˙ÏÎ˙ ȈÁ ‡Ï‬‬