Page 20 - הבחירה בחיים - ספר

‫סטרחוביצה ‪ - 1939‬המלחמה פרצה‪...‬‬

‫הספור מפיה של פלה הלשטיין שורדת השואה‬

‫"נולדתי ב‪ 3-‬בספטמבר ‪ .1936‬הגרמנים פלשו לפולין ב‪ 1939-‬כשהייתי בת ‪ ,3‬ובתחילה לא‬
‫הרגשנו את השינוי עם כניסתם‪".‬‬

‫הכל התרחש באופן פתאומי‪ .‬אמנם כבר הייתה תכונה רבה ומתח הורגש באוויר אבל‪ ,‬אנשים‬
‫סירבו להאמין שזה יקרה וגם כל כך מהר‪ .‬אורח החיים "הרגיל" נמשך עד ‪ 1941‬גם אם בצמצום‬
‫של אוכל והשגחה של כוחות גרמניים בעיירה‪ .‬באותה תקופה יצאה מהגרמנים פקודה לשאת את‬
‫"אות הקלון"‪ -‬הטלאי הצהוב על השרוול‪ .‬לאחר מכן הגרמנים התחילו בעוצר של גבולות הזמן‬

‫שליהודים מותר היה להימצא מחוץ לבית‪ ,‬והטרור הגרמני גבר מיום ליום‪.‬‬

‫"זה התחיל ככה ‪ -‬אבא שלי (פנחס) עמד בחלון בבוקר וראה את אדון בירנצוויג שהיה ביודנראט‪.‬‬
‫הוא שאל אותו מה קורה ואדון בירנצוויג ענה שלוקחים את כל היהודים לשוק למקום כינוס‪.‬‬
‫באותו רגע אבא שלי תפס אותי והביא אותי לפולניה מאדאם אֹו ֶד ְמס ָקה אשר החביאה אותי‬
‫בביתה ולא הסכימה לקבל תשלום עבור הסתרתי‪ .‬אבא הלך עם מונדוש‪ ,‬שרה ואמא לשוק‬
‫למקום הכינוס‪ .‬היה לי דוד שהיה לו שיתוק וסבא שלי אברהם עזר לו ללכת‪ .‬הגרמנים ירו בו‬
‫כבר בתוך העיר וגם בסבא שלי‪ .‬הגרמנים לא השאירו בחיים את החולים‪ ,‬הנכים והזקנים וגם לא‬
‫את הילדים‪ .‬השאירו בחיים רק את אלה שאפשר היה להפיק מהם תועלת כך‪ ,‬אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬שרה‬
‫ומונדוש נשארו בחיים באקציה שנערכה ב‪ 1942-‬בסטרחוביצה‪ .‬אדש קוגוט‪ ,‬בן דודתי האנה‪,‬‬
‫אחות של אמא‪ ,‬בזכות רישיון העבודה שהיה לו‪ ,‬היה היחיד מבני משפחתו שנשאר בחיים‪ .‬שני‬
‫אחיו הגדולים ברחו לרוסיה לפני המלחמה ועקבותיהם לא נודעו‪ .‬כל שאר בני משפחתו נשלחו‬

‫לטרבלינקה ושם נרצחו‪.‬‬

‫רב היהודים שהתכנסו בכיכר השוק נלקחו לטרבלינקה‪ .‬אף אחד לא ידע איך להציל את בני‬
‫משפחתו‪ .‬לגנק‪ ,‬אחיה החורג של אמא רחל‪ ,‬ולאשתו פייגלה היה בן‪ .‬פייגלה מסרה אותו להוריה‬
‫בתקווה שיינצל והיא נשארה עם בעלה‪ .‬הוריה ובנה נלקחו לטרבלינקה ושלושתם נשרפו‬
‫במשרפות‪ .‬היו פולנים שהחביאו את הילדים היהודים אך ברגע שהגיעו הגרמנים‪ ,‬הם הוציאו‬
‫את הילדים מהמסתור והרגו אותם‪ .‬אחות או אח של רגי' (חברה של שרה שאחרי המלחמה‬

‫היגרה לקנדה ונישאה לדייב) נרצחו כך‪.‬‬

‫מאדאם אודמסקה‪ ,‬שהסתירה אותי‪ ,‬הייתה נוצרייה מאד דתיה‪ .‬הבן שלה היה חבר בארגון אנטי‬
‫יהודי אבל‪ ,‬כשהוא היה בא הביתה‪ ,‬היה משחק איתי כי אהב אותי ואף קרא לי בחיבה "פלוטקה"‪.‬‬
‫למרות שהייתי בלונדינית עם עיניים ירוקות‪ ,‬בדומה לפולניות‪ ,‬ידעתי שאני יהודייה ושאסור‬
‫שיראו אותי‪ .‬כשהייתה נשמעת דפיקה בדלת הייתי מתחבאת בארון‪ ,‬מסתתרת מתחת למיטה‪...‬‬
‫בכל מקום בו לא יוכלו למצוא אותי‪ .‬חייתי אצל מאדאם אודמסקה חודשיים – שלושה‪ ,‬ואז‪ ,‬יום‬

‫‪20‬‬