Page 23 - הבחירה בחיים - ספר
P. 23
במחנה גרו הנשים עם הגברים ביחד כמשפחות .אמא תפרה ,שרה סרגה כובעים וגרביים לחיילים
הגרמנים ומונדוש עבד בסנדלרות ביחד עם אבא .שרה ומונדוש נחשבו בוגרים ולא ילדים ולכן
היו צריכים לעבוד.
החיים נמשכו ...אנשים חלו בעיקר בטיפוס ,עבדו ...והתפתחה שיגרה .בשלב מסוים ,חלק
מהיהודים ,וגם כל משפחתי -משפחת הלשטיין ,החליטו לברוח מהמחנה .הגדר הייתה מקרשים,
פתחנו את הקרשים והתחלנו לברוח .הגרמנים התחילו לירות בבורחים ואנחנו -כל המשפחה,
התחלנו לזחול בחזרה לתוך הבראק .בעת הזחילה חזרה ,יהודי פצוע מהיריות תפס ברגלו של
מונדוש אבל ,אבא שיחרר לו אותה .כשהגענו בחזרה לבראק ,התנהגנו כאילו שלא השתתפנו
בבריחה.
הדוד שלי גנק ,אחד האחים של אמא ,עבד בגרמניה כנהג משאית שמוביל תצרוכת חקלאית.
הוא היה גבוה מאד וכשנכנס לבית שלנו נאלץ להרכין את ראשו כי היה גבוה מהמשקוף .הוא
נראה כמו איטלקי כהה עור ושיער .אשתו ,פייגלה ,לחצה עליו במכתבים שיגיע למחנה והוא
חזר לסטרחוביצה .בעת הבריחה פלה (פייגלה) אשתו של גנק העירה אותו משנתו כדי לברוח.
הוא היה לבוש במעיל בצבע קאמל .הוא רץ איתה ,העביר אותה ואת אחותה התאומה ,חנה ,את
הגדר וגם הציל את בעלה של האחות שנקרא קורנווסר .הם הצליחו לברוח ,לעבור את היער
ולהתחבא אצל איכרים עד סוף המלחמה .גנק נורה בראשו על הגדר כשעזר להם לברוח .זיהיתי
אותו בבוקר ירוי בראשו במעיל הקאמל שלבש .לאחר ניסיון הבריחה הראשון היה ניסיון בריחה
נוסף ,אבל אני לא זוכרת אם לקחנו בו חלק.
ב ,1943-בשנה האחרונה לשהות שלנו במחנה ,גם מונדוש וגם אני חלינו בטיפוס.
בשנה זו העבירו אלינו למחנה קבוצה של יהודים שהיו אסירים והובאו מבית הכלא .הם היו
קשוחים מאד ולא הסתדרו עם היודנראט שלדעתם ,שיתפו פעולה עם הגרמנים .הם עבדו בבתי
החרושת אך לא הפכו לחלק מהקהילה שהייתה כמו משפחה גדולה".
23
