Page 26 - הבחירה בחיים - ספר
P. 26
בערב יום כיפור בשנת ,1944היינו כ 120-ילדים באושוויץ ולקחו את כולנו לקרמטוריום -
המשרפות .הייתי בת 8שנים .אמא שלי חיבקה אותי חזק ולא הסכימה לשחרר אותי .נאלצו
לקרוע אותי ממנה .אז אמרתי לה" :אמא ,מה כבר אפשר? אפשר רק למות!" והלכתי למשרפות.
קבלתי את הדין .החזיקו אותנו שם יום שלם בתוך התנורים ואני לא זוכרת מה היה בתוך
התנורים .בערב שחררו אותנו .אלזה ,הקאפואית ,רצה לחפש אותי וכשמצאה אותי ,תפסה אותי
וזרקה אותי לאמא שלי ואמרה לה "קחי לך את השמוקשטיק שלך" -קחי לך את התכשיט שלך.
איך שרדנו באושוויץ? – אני לא יודעת!
אוכל לא היה ואני זוכרת שבאחד הלילות יצאתי כי היו פרעושים שעקצו אותנו ,אמא יצאה אחרי.
ראיתי את התנורים בוערים והשמיים היו אדומים .שרדנו כמעט בלי אוכל .אכלנו מים דלוחים
עם משהו .יום אחד ,אמא שלי ,רחל ,העבירה את האוכל שלה ליחיאל שהיה קרוב משפחה מצד
חיה ,האמא החורגת שלה .הוא רצה להעביר לי את האוכל בין חוטי התיל והתחשמל -המרק
נשפך .יחיאל עלה לישראל ובאחד מביקורי אותו ,למרות שהיה כבר גבר כבן ,90הוא בכה כי
חשב שאמא חשבה שהוא אכל את המרק שהיה מיועד לי".
הרעב ,חוסר ההיגיינה המוחלט (במחנות לא היו מקלחות או מים זורמים) ,העבודה הקשה
והארוכה ,חוסר בשינה מספקת ,מניעת תרופות ,פגיעה מתמדת בחוסן המנטלי הובילו בסופו
של דבר ליצירתה של מציאות מפלצתית ,של שלדי אדם מּו ֶז ְל ָמן .מוזלמן ,היה כינוי נפוץ בקרב
אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על סף מוות מחמת
רעב ,תשישות גופנית ונפשית ,והשלים עם גורלו .המוזלמן היה מעין מת־חי ,שכבר איבד כל
רצון לחיות .על גופו לא היה כמעט שומן ,אלא רק עור ,ומוחו לא היטיב לתפקד .על כן ,לרוב
המוזלמנים היה מבט חולמני ,והם לא היטיבו לתקשר עם סביבתם .אדם שהגיע להיות מוזלמן
כבר לא היה כשיר לעבודה ,ולכן בסלקציה היה נשלח להשמדה.
"לקראת סוף המלחמה התנורים חלק מהזמן לא עבדו והיהודים שהגיעו מהונגריה וגם היו
מיועדים לתנורים ,ניצלו.
26
