Page 27 - הבחירה בחיים - ספר
P. 27
בסוף 1944תחילת 1945הרוסים כבר התקרבו .הגרמנים לקחו חלק מהיהודים והתחילו ללכת
לכיוון מחנה ברגן בלזן בגרמניה בצעדת מוות .אמא לקחה את שרה ואותי השאירו לבד במחנה
עם כל שאר הילדים .הרבה שנים כעסתי עליה על שהשאירה אותי לבד מאחור אבל -האם
מישהו נתן לה להחליט? האם יכולה הייתה לקחת ילדה קטנה לצעדת מוות? לא אפשרו לקחת
ילדים ופשוט הרגו אותם .אמא יכולה הייתה ללכת לבד או להציל את מי שאפשר היה ,ואותי
היא לא יכלה הייתה להציל ולכן בחרה בשרה .באמצע הדרך בזמן ההליכה ברגל לגרמניה ,שרה
נשברה ,התיישבה בצד הדרך ואמרה לאמא שהיא לא הולכת יותר .היא לא יכלה ללכת ואמא
סחבה אותה לאורך הדרך .בגלל זה שרה אמרה ,שאמא ילדה אותה פעמיים .אמא ושרה שוחררו
בברגן בלזן על ידי האמריקאים.
עד לצעדת המוות* היינו שלושתנו ביחד וברגע שהן הלכו נשארתי לבד .העבירו את כל הילדים
ביחד עם הילדים שהגיעו בטרנספורט (משלוח) מהונגריה למחנה הצוענים ל"ציגויינה לאגה"
ושם היה גם חדר חולים .את היהודים מהונגריה הביאו מאוחר יותר מיהודי פולין .לא תקשרתי
עם הילדים ההונגרים כי הם דברו הונגרית ואני פולנית .אני לא זוכרת את העברה למחנה
הצוענים וכמה זמן הייתי שם -אולי חודשיים .אף אחד לא טיפל בנו למעט הבאת אוכל כמו
שהיה בבירקנאו -מרק דלוח .אני לא יודעת איך הסתדרתי ,מצאתי לי כאן אוכל ,שם אוכל ...אני
לא יודעת ...הסתובבתי בכל חור ואיפה שראיתי מגפיים שם נעלמתי בתוך האדמה כמו עכבר
קטן.
הגרמנים ניסו להדליק ולשרוף את מחנה הצוענים אך הגברים היהודים שהיו במחנה לידינו,
חפרו מתחת לגדר החשמלית הכפולה ,הגיעו למחנה שלנו וכיבו את האש .ראינו שהגיעו חיילים
אבל לא ידענו אם אלה גרמנים שחזרו למחנה או אחרים ולכן ,ברחנו והסתתרנו .אני זוכרת
שהיה לי סינר קטן ורצתי בנעליים הקרועות שלי לחדר החולים .נכנסתי למיטה של אחד החולים
והתחבאתי בתוכה ליד רגליו.
כשהתברר שהחיילים שהגיעו הם רוסים ולא גרמנים "החגיגה התחילה" .החיילים פרצו את
המחסנים של הלחם והסבון וחילקו ליהודים שבמחנה .גם אני מילאתי לי את הסינר עם לחם
וסבון .הרוסים לא כל כך ידעו לטפל בניצולי השואה ולא דאגו לנו למזון כמו האמריקאים.
בדיעבד ,זאת הייתה הצלה גדולה מפני שכך גם לא נפטרו כל כך הרבה אנשים בגלל האבסת
מזון -הרוסים נתנו אוכל אבל במידה .היהודים במחנה הלכו לעיר אושוויינצ'ים וחגגו את
השחרור .גם חנה טנצר חברה של שרה הלכה לחגוג את השחרור ואני הצטרפתי אליה.
הצלב האדום לקח חלק מהילדים למנזר בקטוביץ' ואני הייתי ביניהם .רב הילדים שהיו איתי היו
מהטרנספורט האחרון שהגיע מהונגריה .הנזירות לא אהבו את הילדים ההונגרים ,כי לא יכלו
לתקשר איתם .הייתי דומה לפולניות -בלונדינית עם עיניים ירוקות ,והייתי בין הילדים היחידים
שידעו פולנית כך שיכולתי לתקשר עם הנזירות דבר שגרם להן לחבב אותי .רב הזמן התפללנו
במנזר ולמרות שידעתי שאני יהודייה ,שיתפתי פעולה והתפללתי כמו כולם כי רציתי להתחבב
על הנזירות .מעבר לתפילות לא עשיתי כלום במנזר".
*הנאצים היו נחושים למנוע מהשורדים במחנות להשתחרר על ידי בעלות הברית ולכן ,אילצו את האסירים השורדים לצעוד בצעדות מוות .האסירים
אולצו לצעוד מרחקים עצומים בקור מקפיא ,עם כמות מזערית של מזון ,מים ומנוחה ,אם בכלל .אלו שלא היו מסוגלים להמשיך לצעוד נורו לאורך הדרך.
השחרור היה ממש מעבר לאופק אך עבור אותם השורדים היה זה תחילתו של שלב נוסף של סבל נוראי .רבים מהם נספו בחודשים ובימים האחרונים
של המלחמה.
27
