Page 22 - הבחירה בחיים - ספר
P. 22
תנאי המעצר במחנות אלו היו בלתי נסבלים .העצירים עברו התעללויות והתגוררו בתנאים
מחפירים .התמותה במחנות העבודה גדלה במהלך המלחמה כתוצאה מהתעללויות ,תנאי
עבודה פרימיטיביים ,מאמצים גופניים קשים ביותר ,תזונה בלתי מספקת וצפיפות יתרה בצריפי
העצירים .כל אלה דרדרו קשות את מצבם הבריאותי.
פלה מספרת" :אבא ,פיזר כסף בכל מיני מקומות מסתור .בלילה היה יוצא מהמחנה ולוקח
כסף שהחביא בבוידם בביתנו שבסטרחוביצה .את הכסף שהביא ,נתן לגרמנים וכך לא חסר לנו
אוכל .הוא גם עשה מגפיים מיוחדות בשביל הקצינים הגרמנים וכך הרוויח כסף .אחרי המלחמה
כשבאנו לחפש את הרכוש שהוסתר ,מצאנו רק את התמונות כי הכסף ומטבעות הזהב נגנבו על
ידי הפולנים .הדבר היחיד שהם "שכחו" לגנוב ,זאת טבעת הנישואין של אמא רחל שהוסתרה
בין אלבומי התמונות ואותה אני עונדת על אצבעי ,ואענוד עד יום מותי.
היהודים עבדו בשני בתי החרושת לנשק אך גם במקצועות נדרשים אחרים כמו :סנדלרים,
חייטים ,טבחיות ותופרות .היה בראק מעץ (בית מלאכה) -מקום בו עבדו הסנדלרים והחייטים,
אבא ומונדוש עבדו שם .המקום היה בנוי על כלונסאות ,באמצע הייתה פלטפורמה ומשני צידיה
גרמי מדרגות .לא היו שירותים בתוך הבניין אבל ,החלה בניה שלהם מאחר והיו צינורות מאד
גדולים שהובאו במיוחד לבנייתם והם הושענו על הגדר בעת שהמבנים נבנו .כשהייתי צריכה
לשירותים הייתי יורדת במדרגות לחצר .יום אחד ירדתי לשירותים וכשעליתי למעלה "נפגשתי"
עם מגפיים של מפקד המחנה .מפקד המחנה שאל "מה עושים כאן ילדים?" הוא לא אמר לי
כלום ולא עשה לי כלום ואני רק עמדתי והסתכלתי עליו.
למחרת העמידו את כל היודנראט ליד הצינורות כדי לברר איך הגיעו הילדים למחנה .כפי
הנראה שילמו שוחד למפקד המחנה ולכן הוא לא פגע ביודנראט והשאיר את הילדים במחנה.
היינו 5ילדים שנשארנו במחנה כי את כל שאר הילדים לקחו לטרבלינקה .לילדים או לתינוקות
לא היה למעשה כל סיכוי לשרוד במחנות עבודת הכפייה .כאשר הבחינו בהם הגרמנים ,בדרך
כלל רצחו אותם .רק במקרים בודדים ,יוצאים מן הכלל ,סבלה הנהלת המחנה את נוכחותם של
ילדים ,כפי שהיה במחנה בסטרחוביצה .הילדים שנשארו איתי במחנה היו חברה שלי ז'יוטה
בירנצוויג ,שהיתה ביתם של אחד ממפקדי היודנראט בירנצווייג ושל אשתו באשה .שני הילדים
(בן ובת) של וולפוביץ שהיה ראש היודנראט וילד נוסף .אחרי שמפקד המחנה גילה על קיומי
במחנה ,אנחנו ,הילדים ,כבר לא היינו צריכים להסתתר יותר אך עדיף היה לא להיראות .לא
הסתובבתי באופן חופשי .הייתי צמודה לאמא שלי.
היודנראט היו המנהיגים .כשרצית משהו ,להעביר מסר בין האסירים היהודים לגרמנים או אם
היה משהו לסדר הם היו אחראים לכך .אבל גם על חייהם איימו .אבא שלי לא היה ביודנארט.
הוא בחר להיות נייטרלי ולא השתייך לשום מפלגה .הוא הכיר את כל אנשי העיר והיה איש
שיחה נעים .אנשים אהבו אותו והיו לו מגוון של קשרים עם אנשים שונים בתפקידי מפתח
שונים .הקשרים של אבא סייעו לנו להתקיים בתוך המחנה.
22
