Page 24 - הבחירה בחיים - ספר
P. 24
אושוויץ -בירקנאו 1944 -
"ב 1944-הגרמנים החליטו לסגור את מחנות העבודה בסטרחוביצה ולקחו אותנו לאושוויץ
ברכבות .הנסיעה ברכבת הייתה ארוכה מאד ,היינו צפופים כמו דגי מלוח בקופסה .לא היו
מים ולא היה אוכל .האסירים שהיו במחנה הבטיחו למפקדי היודנראט שהם יברחו ביחד אבל,
כשנכנסו ביחד לקרונות הרכבת ,הם שברו בקבוקים ורצחו באכזריות את אנשי היודנראט .את
וולפוביץ רצחו ברכבת ומפקד היודנראט בירנצווייג ברח עם הבן שלו ליערות.
שער הכניסה לאושוויץ "העבודה משחררת"
מאחר והיודנראט נרצחו ברכבת ,נתקו את הקרון שלהם באיזשהו מקום בדרך .הגענו לאושוויץ
ועל הרציף חיכה לנו מנגלה (פושע מלחמה ורופא נאצי שביצע ניסויים על אסירים במחנה
אושוויץ) .אני זוכרת הרבה מגפיים מפני שזה היה הגובה שלי .מנגלה שאל " -מה הילדים עושים
כאן?" ואמא ,רחל האמיצה ,ניגשה אליו ואמרה" :זה באישור מפקד מחנה סטרחוביצה" וככה
נשארתי איתה .שרה ,אמא ואני נשארנו באושוויץ ואת הבנים לקחו למחנה אחר .מונדוש הלך
עם אבא פנחס ,ואני ואחותי שרה הלכנו עם אמא רחל לתוך אושוויץ .לאחר מכן פיצלו אותם
-אבא נלקח לדכאו ומונדוש לטרזינשטט .באושוויץ עברנו תהליך של קבלה למחנה -לקחו
לנו את הבגדים וגילחו לנו את שיער הראש .לאמא ולאחותי קעקעו על היד מספר שונה משלי
מאחר ובהתחלה לא נתנו מספרים לילדים אלא רק למבוגרים .רק לאחר מכן ,קעקעו מספרים
גם על ידי הילדים .המספר שלי – A27639אני לא זוכרת אותו ולא רואה אותו .לא היו קרובי
משפחה שהיו איתנו באושוויץ .היינו רק שלושתנו.
הגענו לבירקנאו לבלוק .27באמצע החדר היה תנור שחימם את כל האזור והיו שורות של
דרגשים -פריצ'ות ,שעליהם ישנו האסירות היהודיות .בתוך הצריף היו 200נשים .לא הכרתי
אף אחת מהן וגם לא התחברתי עם אף אחד מהילדים .כל אחד דאג שיהיה לו משהו לאכול
ולשרוד ,ואני רק דאגתי להישאר בחיים .ישנתי על דרגש עם שרה אחותי ועם עוד בחורה בשם
טובה (לימים התברר שגם ניצלה ונפגשנו בארץ).
24
