Page 25 - הבחירה בחיים - ספר
P. 25
דרגשי השינה -פריצ׳ות ביתן 27
באושוויץ חליתי בשחפת ,שגילו אותה רק אחרי המלחמה ,ובדיפטריה וגם באחת ממחלות
הילדים הגורמת לפריחה בעור וחום גבוה .חיינו במחנה בחוסר וברעב אך השתדלנו לשרוד ככל
יכולתנו .בבוקר יצאנו למסדר שבו ספרו אותנו ,ואחרי זה הנשים יצאו לעבוד .הן עבדו בכל
עבודה -בתחנת הרכבת ,במיון חפצים ,בסחיבת אבנים ...ואני הסתובבתי .לא עשיתי כלום כל
היום אך הקפדתי להישאר בתוך הצריף ובסביבתו ולהיראות כמה שפחות.
היו שם בחורות קומוניסטיות מצ'כוסלובקיה שהיו בין הראשונות שהגיעו לאושוויץ .אחת מהן
הייתה הקאפו שלנו וקראו לה אלזה .הקאפו הייתה אחראית על חדר במחנה ריכוז בו ישנו
היהודים .לאלזה היה יחס מיוחד אלי ,אל שרה ואל אמא .יום אחד ,כשהוציאו את הבחורות
הצעירות שיעבדו בפסי הרכבת ,אמא ישבה עם הרגלים על הפריצ׳ה ,איפה שישנו ,ואלזה אמרה
לה לתת להן את המגפיים שלה מאחר והן הלכו עם נעליים קרועות .בתוך העקבים של המגפיים
של אמא ,אבא שם מטבעות זהב -ככה היא החזיקה אותנו במחנה ולכן ,לא רצתה לתת את
המגפיים שלה .אלזה נתנה לאמא מכה עם המקל על הרגליים כך שכמה ימים היא בקושי הלכה.
שרה ניגשה אל אלזה ואמרה "לאמא שלי יש כסף בתוך הנעליים" .לאחר מכן אלזה עזבה את
אמא במנוחה .שרה סיפרה לי ,שאלזה הייתה מדליקה נרות בששי ואני גם זוכרת שהיא החביאה
אותי בשורה פנימית בקומה שלישית או רביעית כשחליתי בדיפטריה עם 40מעלות חום .אלזה
עזרה לנו וגם החברות שלה ,שבאו איתה מצ'כוסלובקיה וגם היו קאפואיות ,עזרו לנו .הן הביאו
לי את השמלות הכי יפות שנלקחו מעצירות והיו משחקות איתי .אלזה הייתה בחורה טובה
שרצתה לשרוד לכן עשתה מה שאמרו לה.
היו בחור ובחורה שהצליחו לברוח מאושוויץ אך נתפסו על ידי הגרמנים .הגרמנים רצו להבהיר
מה יקרה למי שינסה לברוח וחייבו את כולם להגיע ולראות כיצד תולים אותם על הגרדום.
הבחורה הייתה חברה של הבנות שהגיעו מצ'כוסלובקיה .הן דאגו לה לסכין והיא ,בטרם התלייה,
חתכה לעצמה את הוורידים .האחראי על התלייה הורה לחבוש את ידה אך היא הרימה את היד
ואמרה "אותי אתם לא תצליחו לתלות" .היא סתרה על פניו בידה המגואלת בדם ואמרה "אני
אמות אבל ,אתה תמות ככלב" .היא נפטרה לאחר מכן ואת הבחור תלו.
25
