Page 58 - חוברת על"ה 19

‫מאחדים מסעות‬ ‫מורשת משטרת ישראל‬
‫פרי משה*‬

‫מסלול הכשרת לוחמות במג"ב‬ ‫זה לא היה לה קל‪ .‬הייתה צריכה תמיד‬
‫צילום‪ :‬באדיבות דוברות משטרת ישראל‬ ‫להתאמץ ולהשתדל מאוד‪ .‬אבל בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬כשעמדה ברחבת המסדרים‬
‫לזכור כאלו מצבים? הדחיקה אותם מזיכרונה כסוג של‬ ‫וקיבלה את אות המצטיינת של‬
‫הגנה‪ ,‬של התמודדות?‬ ‫הגדנ"ע (גדודי נוער‪ ,‬שבוע ימים של‬
‫פעילות צבאית לבני נוער מטעם בתי‬
‫דצמבר ‪1999‬‬ ‫הספר)‪ ,‬היא הסתכלה על המדים ועל‬
‫החברות שלה שהיו גאות בה כל כך‪.‬‬
‫בשטח היה קל יותר‪ .‬כבר החלימה מהפציעות של‬ ‫לנצח תנצור בליבה רגעים אלו של‬
‫הטירונות‪ ,‬והשירות קיבל תפנית‪ .‬כמעט חצי שנה עברה‬ ‫הצלחה‪ ,‬של שמחה‪ .‬המסע לא היה‬
‫מאז התגייסה‪ ,‬וזה מכבר הייתה ללוחמת‪ ,‬לשוטרת‪,‬‬ ‫פשוט‪ .‬רבות מחברותיה עצרו בדרך‪.‬‬
‫והרגישה שהיא קוצרת את פירות עמלה‪ .‬היא אהבה את‬ ‫והיא‪ ,‬שכבר התאמנה בכושר קרבי‬
‫העשייה‪ ,‬בירכה עליה‪ .‬מצאה את עצמה עומדת בעמדה‬ ‫לקראת גיוס‪ ,‬שילבה את ידה בידיהן‬
‫ומברכת‪ ,‬מודה על הקיים‪ .‬על שהצליחה לעמוד במסעות‬
‫מפרכים ולהגיע לרגעים אלו של עשייה שגורמת לה‬ ‫ורצה איתן לתחילת הטור‪.‬‬

‫נחת רבה כל כך‪.‬‬ ‫מסעות הם תמיד מאתגרים‪ .‬תחילת הדרך אינה מעידה‬
‫עוד הכשרה‪ ,‬עוד מסע‪ .‬במסע הזה‪ ,‬היא שוב אינה‬ ‫על המשכו של המסע‪ .‬תמיד התחושה היא של התרגשות‪.‬‬
‫מוותרת‪ .‬היא השראה לאחרים‪ .‬אחד החברים למסע‬ ‫של חשש – אולי הפעם לא אצליח לעמוד בזה‪ .‬ואיזו‬
‫ייגש אליה בסיומו ויספר לה שרצה להישבר‪ ,‬לא‬ ‫בושה זו להיות על האלונקה בסחיבת פצוע‪ .‬במבט‬
‫להמשיך‪ ,‬אבל הביט בה ושאב ממנה כוחות להמשיך‬ ‫לאחור‪ ,‬היא יודעת שמעולם לא סחבו אותה ככה‪ ,‬בצורה‬
‫הלאה‪ .‬היא זוכרת את התחושה של היותה משמעותית‪,‬‬ ‫כזו שיש בה משהו קצת מביך‪ ,‬מביש‪ ,‬אולי משפיל מעט‬
‫שהיא דמות לחיקוי לאחרים‪ .‬מי היה מאמין שהיא תהיה‬ ‫– תחושה של להיות על האלונקה‪ ,‬להיתמך‪ ,‬להכביד על‬
‫אחרים‪ .‬היא לא הייתה מסוגלת לראות עצמה למעלה על‬
‫השראה לאחרים‪.‬‬ ‫האלונקה‪ .‬ואולי‪ ,‬אולי היא פשוט אינה זוכרת? לא רוצה‬

‫*רב סמלת בכירה‪ ,‬מדריכה בבית המורשת של משטרת‬
‫ישראל‪.‬‬

‫‪58‬‬