Page 59 - חוברת על"ה 19
P. 59

‫להגן עליו ולשרת אותו‪ .‬היא מבינה שהיא‪ ,‬כמו‬                  ‫מסעות הם תמיד מאתגרים‪.‬‬
‫עם ישראל‪ ,‬במסע שאינו נגמר‪ .‬היא יודעת שהעם‬                  ‫תחילת הדרך אינה מעידה על‬
‫שזקוק לה עכשיו‪ ,‬ברגעיו הקשים‪ ,‬ידע ימים‬                     ‫המשכו של המסע‪ .‬תמיד התחושה‬
‫טובים יותר‪ ,‬והיא משנסת מותניים‪ ,‬מוותרת על‬                  ‫היא של התרגשות‪ .‬של חשש –‬
‫נוחות אישית‪ ,‬ממשיכה‪ .‬המשימה מורכבת‪ .‬להיות‬                  ‫אולי הפעם לא אצליח לעמוד‬
‫שוטרת זה לא תמיד פשוט כל כך‪ .‬היא מבינה‬                     ‫בזה‪ .‬ואיזו בושה זו להיות על‬
‫שיש לה ייעוד לפניה‪ ,‬והמסע אינו מסתיים כאן‪.‬‬                 ‫האלונקה בסחיבת פצוע‪ .‬במבט‬
                                                           ‫לאחור‪ ,‬היא יודעת שמעולם לא‬
                                           ‫אפריל ‪2002‬‬      ‫סחבו אותה ככה‪ ,‬בצורה כזו שיש‬
                                                           ‫בה משהו קצת מביך‪ ,‬מביש‪ ,‬אולי‬
‫המסע ממשיך‪ .‬לאחר שיקום וחזרה לשגרה‪ ,‬היא‬                    ‫משפיל מעט – תחושה של להיות‬
‫משובצת שוב‪ ,‬מקימה מחדש פלוגות חדשות – "העוטף‬               ‫על האלונקה‪ ,‬להיתמך‪ ,‬להכביד‬
‫של ירושלים"‪ .‬לעטוף‪ ,‬להגן‪ ,‬לשמור‪ .‬היא מרגישה את‬
‫המשמעות‪ ,‬את הלב הפועם בכל רגעי האקשן‪ .‬מסעות‪.‬‬                              ‫על אחרים‬
‫מסעות בדרכי כורכר לבן שהיא וחבריה לצוות מסיימים‬
‫תמיד כשפודרה לבנה על הפנים‪ .‬הליכה אינסופית‬                                                      ‫נובמבר ‪2000‬‬
‫בלילות קרים במטעי התאנים שעוטפים את ירושלים‬
‫בואכה בית לחם‪ .‬היא מהלכת בבטחה בינות לעצים‪,‬‬            ‫בסיומה של הכשרה נוספת‪ ,‬היא שובצה בפלוגה חדשה‪.‬‬
‫וריחם המשכר של התאנים מתערבב בניחוח האדמה‬              ‫מסע חדש מחכה לה‪ .‬היא עוד אינה יודעת מה ילד יום‪,‬‬
‫שתחת רגליה‪ .‬היא מבטיחה לעצמה שבמסע זה‪ ,‬בירידה‬          ‫אבל רק יומיים יחלפו וחייה ישתנו לבלי היכר‪ .‬מחבל‬
‫לגאיות‪ ,‬בעלייה משוחות‪ ,‬היא תוביל את הצוות שלה‬          ‫ישליך בקבוקי תבערה לעבר אזרחים‪ .‬היא תיכנס‬
‫לתפוס עוד חשודים‪ ,‬להציל חיי בני אדם נוספים‪ .‬המסע‬       ‫למחנה הפליטים‪ ,‬תנסה לתפוס אותו ותיפגע‪ .‬יתחיל‬
‫מתפתל בין שבילים‪ ,‬מלווה בקולות ינשופים ובצרצורי‬        ‫מסע חדש‪ ,‬מסע של שיקום‪ ,‬של בנייה אחרי פציעה‬
‫צרצרים‪ .‬כוכבים נופלים בשמיים פתוחים‪ .‬מסע‪ .‬דרך‪.‬‬         ‫קשה במיוחד‪ .‬התחלה מחדש‪ .‬לא לוותר‪ .‬עוד יגיעו‬
‫בסיום המסע‪ ,‬תשמע ודאי שוב את אותו משפט‪" :‬ואוו‪,‬‬         ‫ימים טובים יותר‪ ,‬היא תשכנע את עצמה‪ .‬היא יודעת‬
‫אין לי מושג איך עשיתי את זה‪ ,‬זה רק בזכותה‪ ".‬היא‬        ‫שבכל רגע של התמודדות‪ ,‬היא ממשיכה את המסע‬
‫תתמלא תחושת סיפוק‪ .‬מי היה מאמין‪ ...‬היא? מי חשב‬         ‫הזה לשירות משמעותי למען העם שלה שנשבעה‬
‫ש היא‪ ,‬שהתקשתה כל כך בתחילת הדרך‪ ,‬תהיה לימים‬
‫למקור השראה‪ .‬והדרך עוד לפניה‪ ,‬היא יודעת‪ .‬מכשיר‬
‫הקשר מטרטר ומפר את השקט‪ .‬אין ערכת השקטה‪,‬‬

     ‫מסלול הכשרת לוחמות במג"ב‬
     ‫צילום‪ :‬באדיבות דוברות משטרת ישראל‬

‫‪59‬‬
   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64